נטל כלכלי כבד על מערכת הבריאות הציבורית.

מה הבעיה בקידום ייצור אנרגיה וחשמל על בסיס אנרגיות מתחדשות כמו שמש ורוח שיש לנו בשפע במדינה שלנו וזה משאב שלא עולה כסף ומשחרר אותנו מהעול של הנפט והגז.

האידאולוגיה ה''ירוקה'' היא למעשה גישה
ניאו-קומוניסטית שמצאה דרך להונות את האזרחים כדי שיסכימו להגדלת נטל השלטון עליהם. אם המדינה מעוניינת במיחזור עליה לעודד יזמות בתחום ולא להתמקד בכפייה אלימה
שתשרת אינטרסים של גורמים טפיליים כמו הגילדה המשפטית שתהנה מתוספת רגולציה
ושל גורמים מקושרי שלטון שיקבלו את הזכות לפקח על מימוש הרגולציה

1. כאשר מוצר גורם לנזק סביבתי, הוא בסופו של דבר יוצר גם נזק כלכלי. לדוגמה תחלואה בסרטן בגלל חשיפה למתכות כבדות שיש במוצרי אלקטרוניקה, לדוגמה זיהום המים שמעודד אנשים לקנות מים בבקבוקים במחיר גבוה פי 1000 מהמחיר האמיתי שלהם.

2. מבחינה ראיה כלכלית נאו קלאסית, אין הבדל אם הציבור משלם את המס או אם היצרנים \\ יבואנים משלמים אותו. ברור שהצרכנים של פסולת מזהמת משלמים מחיר - כי מלכחתילה הם מצפים שדורות העתיד יסבסדו את הקניות שלהם.
תכלס , עדיף שהיצרנים והיבואנים ישלמו את המס ולא הציבור באופן ישיר, כי במציאות, הלא נאו קלאסית, ליבואנים יש ידע הרבה יותר טוב מה האפשרויות פעולה שלהם - יכולים לנסות להביא מוצרים עם פחות התיישנות מכוונות, ועם פחות חומרים מזיקים או אפילו יום אחד לכונן את עקרונות ''מעריסה לעריסה'' וכך למנוע את הזיהום לגמרי.

3. נראה שעבור הכותב, הוזלת המחיר בטווח הקצר של הצרכנים היא מהות הכל. מטרות חבריות אחרות כמו מחירים שנאלץ לשלם בעתיד אינן חשובות. זו ראיה אידאולוגית קלאסית של קפיטליסיטים שמסתירים מעצמם שמחיר זול בשוק הוא רק פרמטר אחד לרווחה חברתית.

מסכים עם הכותב לגמרי, רק שהוא שכח להתייחס לטווחי זמן. ירוק אמור להיות אמצעי לשיפור סגנון חיים לטווח ארוך - לילדנו, נכדינו ונכדיהם.
אם הירוק לא יהיה אידאולוגיה, יקרה בדיוק מה שרוצה (כך נראה) הכותב - שהשיקול היחיד יהיה כלכלי. שיקול זה לרוב באמת מהווה שיקול מרכזי, אבל לא יכול להיות במקרה הזה שכן המקרה הזה הוא אחד מבודדים בהם אין ברירה אלא להשקיע מבלי לקבל תמורה בטווח הזמן המיידי, לטובת הטווח הארוך מאוד.

יפה שמר סלע מקדש דוח אינטרסנטי של איגוד לשכות המסחר, ובוחר לסמוך דווקא עליו.
מעניין שדווקא הנתונים שהציגה הממשלה (בתמיכת משרד האוצר), מצביעים על כך שישנה כדאיות כלכלית לחוק מבחינת כלל המשק (בהתחשב בנזק שנגרם מהמשך המצב הקיים לעומת עלות החוק).
העיקר שאפשר להשתמש באופן ציני במחאה החברתית.
תפיסת השחור/לבן של הכותב ביחס ל"ירוק", היא מגוחכת. אין שום קשר בין החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית ובין התנגדות תושבי חוף הכרמל למתקן הגז (התנגדות "נימבי", אגב, שלא זכתה לגיבוי מצד ארגון סביבה מרכזי כלשהו).
נו שוין. כמה אפשר לצפות מטור באתר NRG...

כרגיל וכהרגלך, השיקולים הכלכליים שלך עשויים להיות נכונים מכל הכיוונים, רק שהם מתעקשים להתעלם מהשיקול העיקרי שמניע את לבצע את ההחלטה בכל זאת - דאגה לדורות הבאים.

להגיד שהטמנת פסולת זה לא נורא ושבארה''ב עושים את זה בלי להתלבט אפילו, זה או הקטנת ראש או דמגוגיה, לשיקולך. על ההשלכות של צעדים כאלה בטווח הארוך, שמדע הכלכלה הניאו ליבראלי מתעקש להמשיך ולהתעלם מהם בכזו אלגנטיות, אין המקום להרחיב פה. כך או כך, ההשפעה שלהם משמעותית, אם לא בטווח הקצר אז בטווח הארוך.

בלאו הכי החיים שלנו קשים, בקושי יש לנו כסף לממן לעצמנו את החיים, ועכשיו רוצים עוד להתעלל בנו.
אם ארדן ימשיך בדרך הזו של לממש את החזון של הירוקים (שלא עברו את אחוז החסימה) לא בוחר ליכוד פעם הבאה, אם כל הכבוד אני לא מוכן לשלם יותר!!!

כשלעצמה אין רע ברגולציה ירוקה - זיהום האוויר גורם לנו לחלות ולמות - יש הגיון רב בהשקעה כדי למנוע אותו. השטחים הפתוחים הם חלק מאיכות חיינו, ושמירה על הטבע היא ערך חשוב. השטן הוא בפרטים. בשאלה ''איך'' נעשית הרגולציה הסביבתית.

סיפור צינור הגז למשל הוא שערוריה לאומית שהגיע הזמן שמישהו יתן את הדין עליה. זה גם המצב לגבי תחנה D שלא הוקמה באשקלון מסיבות שהן 100% התנגדות ''ירוקה''. את המס, הכלכלי והסביבתי, נשלם כולנו בשנה הקרובה, שנת הסולר והמזוט, שנת זיהום האוויר וביזבוז המיליארדים שנכפה עלינו בשל אי הספקת הגז.
וזה נמשך עוד ועוד - הצווים הרוחביים של השר להגנת הסביבה אשר כפו על חברת החשמל לבזבז גז טבעי יקר במקום לשמור אותו לקיץ, וזאת כבר לאחר שהחלו התקלות בצינור המצרי, מכסות האנרגיה הסולארית (שכשלעצמה דווקא שווה פיתוח מאחר והיא מתקרבת מאוד לכדאיות כלכלית, רק חבל שבינתיים ביזבזנו מיליארדים בתעריפים מחרידים של 2 ש''ח לקוט''ש בימים שבהם היתה יקרה), וכו' וכו'

טוב שאתה מעלה את הנושא למודעות ציבורית, רותם.

חבל שאתה נתפס לקוריוזים מההצגה שנקראת ''הדיונים בוועדת הכנסת'', במקום להתעמק בנתונים ובהצדקות לחקיקה זו.
הנתונים שהוצגו ע''י לשכות המסחר היו מנופחים לחלוטין מבחינת הגדלת העלות הצפויה לצרכן. אל תשכח שבאירופה כבר יש ניסיון של כמה שנים ויודעים שבחלק ניכר מהמוצרים מדובר בעליה בטלה בשישים במחיר המוצרים (במקרים רבים מדובר בפחות משקל למוצר).
אתה גם מתעלם מהבעיה (שהיא גם כלכלית) של אובדן חומרי הגלם היקרים שמוטמנים, ומן העובדה שכיום פועל שוק משני פיראטי שמפרק את המוצרים האלקטרונים המכילים חומרים רעילים באופן בלתי מוסדר תוך גרימת זיהום , פגיעות בריאותיות, וכל זאת ב''שחור'' תוך פגיעה בהכנסות המדינה.
חבל שבראייתך הכלכלית הצרה והאנכרוניסטית, עלויות אלו אינן צריכות לבוא בחשבון הכולל.
ואגב, אמנם אין חוק פדרלי בארה''ב, אך בהחלט ישנן מדינות שהחילו את עקרון אחריות היצרן גם בנושא פסולת אלקטרונית, זה לא רק ''שיגעון'' של אירופה הסוציאל דמוקרטית. כנראה שלשיטתך במדינת ישראל יש גם מקום בלתי מוגבל להטמנת פסולת. חבל שאתה לא ער לכך שישנה תחרות על כל פיסת קרקע במדינה הזו מבחינת השימושים האפשריים.

האם עיניי מטעות אותי, או שהקפיטליסט היומי מסכים שיש דברים שהממשלה עושה טוב מחברות פרטיות? (-:

ברמה התיאורטית, קפיטליסט (מי שמאמין שיש לתגמל עבודה וסיכון) צריך לתמוך במנגנוני מיחזור שמתגמלים מי שמונע זיהום וחוסך עלויות מכלל הציבור. הרי המצב הקיים הוא סוציאליזם- לכלך כרצונך, ומדינת הרווחה (אופס, מדינת הניקיון) תאסוף אחריך.

שקלים אם זה מה שיעזור לעתיד ילדינו ולכדור הארץ.