אני לא קובע אם אתם טועים או לא. בסופו של דבר כל אחד עושה מה שמתאים לו. ברמה האישית, אני מנתח את הדברים במידת החשיפה עימה אני מוכן להתמודד. באותה מידה שלי אין בעיה עם חשיפה, לאחרים יש. אבל כאן, תחת השאלה עם איזו מידת חשיפה אני מוכל להתמודד, נגמרת ההחלטה עם מי אני חולק את המידע הנוגע אליי, שכן אני לא מוכן לחיות בשקר מה כתבתי איפה ומי יודע מה. אני די גאה בדעות שלי ובמעשים שלי. אני 'חבילה שלמה', ולאורך זמן, לא אצליח להסתיר את המכלול השלם שלי, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בלעבוד עם אנשים.

הדוגמאות מארה''ב לא רלוונטיות לישראל. בארה''ב אפשר לפטר בקלות, אין שום מגבלה על פיטורים. בארץ יש כל מיני דרישות ומגבלות, גם במגזר הפרטי.

ואם מעסיק רוצה לראות אותו שקודם יקבל אותי לעבודה

ואני מעדיף דווקא את אלה שאין להם פייסבוק. יותר סיכוי לעמוד שדרה, ושיאמרו לי את האמת במקום להתלקק.
כל אחד וטעמו.
נראה לי שאלה שמייחסים חשיבות יתרה לפייסבוק הם אותם אלה שאוהבים יס-מנים.

למה מי יבדוק ואיך יבדוק? אין לי חשבון פייסבוק אבל יש לי דואל בשם ובפרטים אחרים ואני יכול לפתוח כמה חשבונות דואר שאני רוצה כל עוד לא בודקים את האייפי שגם אותו ניתן לערבב !!

להיכנס ברגע זה להגדרות האישיות בפייס, לעשות ''חסימה'' מוחלטת על המידע שלך, משמע-שיהיה זמין לחברים שלך בלבד ולא לציבור בכלל.
כמו כן, להחביא את רשימת החברים שלך מהציבור, כך שמי שירצה לרחרח מבחוץ מי אלה חבריך ומה רשום על הקיר שלך-לעולם לא יידע !
אני עשיתי את זה, ואני מרגישה סופר בטוחה !
רק מי שחבר שלי יודע עלי דברים. ומי שמציע - אני לא מאשרת אלא אם כן אני מכירה אותו אישית.
אני בכלל לא מבינה את חבורת הליצים שפתוחים לכל העולם. זה מציצני עד כדי גועל, ואם אתה לא עסק, אלא אדם פרטי - אין סיבה שתהיה חשוף לכל האנושות.
כך שאם אתה בתביעה מול חברת הביטוח, אתה יכול לבלות יום ולילה - אף אחד לא יידע מזה...

ללא חיים אמיתיים ועם ידידים וירטואלים.

ואחר כך לא מבינות למה מתייחסים אליהן בהתאם.