במערב השאירו את הייצור לעבדים קוריאנים או סינים. את המוח שוטפים לנו עם מיתוג ופרסומת וכך מספקים עבודה למשווקים, מפרסמים, מוכרנים וסוחרים. אנחנו מקבלים מוצרים לא איכותיים וקונים בטירוף, כי הפיצוי לילדים ולמי שעובד מסביב לשעון וגם למי שרוצה להיות כמו כולם הוא קנייה.
חיסכון לא טוב לעסקים, לא טוב לתאגידים. יציעו מבצעים, הלוואות, אשראי. הכל רק כדי שנפתח את הארנק.

בילדות שלי לא קניתי כלום הכל ההורים היו קונים לי והייתי מקבלת בבית. לא הייתי בקניות בחייים שלי כילדה.
בשנות ה80 ההורים שלי היו נוסעים לחו''ל ומביאים הכל משם לא קנינו בארץ כמעט כלום. לא יהו קניונים או בכל מקרה אני לא ראיתי. החוויות שלי מהילדות בכלל לא קשורות לקניות

כל רגע של חופש נסעו כולם לים ושם היו רגעי עושר אמיתיים.חול,שמש,מים ,גלים, הסנדויצים נעשים טעימים יותר,התאבון בריא יותר ועייפות נעימה משתלטת על הגוף.
היום לוקחים את הילדים לקניון רועש,מפטמים אותם בגאנק פוד לפני שהוציאו אנרגיות,חייבים להשלים את הבילוי ברכישת מתנות.בסוף היום לאחר שהוצאו מאות ש''ח הילדים תמיד חוזרים עם חוסר שביעות רצון ותיסכולים על איזה שלגון שלא רכשו.
פשוט הפכנו לחברה שבמובנים מסוימים משכילה יותר אבל גם פרימיטיבית יותר

המתנה המלהיבה ביותר עבורו (על פי בקשתו) קרטון מספיק גדול שיוכל להכנס לתוכו.

רוצה לציין שיש לנו בית פלסטיק לילדים.

אני הפסקתי כבר לקנות ולקנות, חסכוני, נקי ומרווח יותר.

בובות מחו''ל, נעליים שכולם רצו. האוטו הראשון שלי, בגדי מותגים שגרמו לכולם לסובב את הראש.

ועוד איני מתבייש, בשונה מרוח המחאה החברתית, להודות בכך שאני אוהב לקנות, נהנה לקנות. אני מרוויח את כספי ביושר רב, ואוהב להוציאו בעוקם עקמומי, ששום ביקורת מתחסדת לא תשנה.

אגב, מה עם הוצאת הון תועפות על חינוך פרטי קלוקל, דוגמת ליד''ה? האם זאת אינה הוצאה מיותרת, משום שהיא לא פוגעת בילדים סינים אלא בישראלים?