אכן ילדים יודעים הכל, גם כשחושבים שהם לא...
ספר נפלא ועדין מאד שיכול לעזור עם מצב כזה (ולהתאים גם למחלות יותר ''קלות'') - ''גם דגים דוהים''. עשיתי בו שימוש והוא היה נהדר.

ילדים יודעים הכל. לא יודעים להגיד את זה במילים אבל מרגישים ויודעים הכל. יודעים כשמשהו לא בסדר. יודעים שכאחד ההורים חולה. יודעים שמשהו קשה ברקע.

ויודעים שההורים מסתירים את האמת!

הלוואי שההורים שלי היו מספרים לי את האמת. זה היה חוסך ממני טראומה גדולה שעד היום לא התגברתי עליה לגמרי.

הורים לא תמיד יודעים מה טוב לילדים שלהם!!!

יש דברים שבהם אין צורך לשתף ודאי לא את הילדים , לעורר בהם פחדים מיותרים. פשוט נסו שלא ירגישו במה שקורה . תאמינומלי זה אפשרי וזה הרבה יותר עדיף

את עובדת מחלתה של האם.מה שאפשר להוסיף למאמר המפרט היטב כיצד יש לנהוג,זה את היכולת להשתמש בביליוטראפיה בהסבר.הכוונה
לספר לילד הקטן סיפור בו אמו של הגיבור חולה
מה עובר עליה ואיך הוא מגיב.ההקשבה,ולאחר מכן גם שיחה ותגובת הילד לסיפור אם מילולית או יצירתית (ציור למשל)עוזרים לילד להבין ראשית שוא אינו היחידי במצב כזה,ויש עוד ילדים במצבו,זה עשוי להפחית רגשי אשמה אפשריים.שנית הוא בהקשבה הוא יכול להטמיע ולקבל את דרך ההבנה וההתמודדות של גבור הספור.ובכך לקבל את היכולת לתובנות ומודעות
רגשית לה הוא מאד זקוק במצב כזה.

אז על אחת כמה וכמה לילדים, שאמורים ללמוד ולהתמודד לפעמים עם בעיות חברתיות. כמו שקשה להם להבין שהורים מתגרשם כי הם לא מסתדרים פתאום.תפסיקו לחשוב שהילדים של היום סופרמן.כשהילדים שלי היו קטנים דיברנו על הכל,גם על מצב שאחד ההורים עוזב את העולם.
השיחות האלה היו מעט עם הומור.והתאימו עם השנים לגיל הילדים ,אבל כשגילו אצלי פוליפ סרטני במעי לא סיפרתי. אמרתי רק הולכת לבדיקות ,או יש ניתוח קטן. כל הזמן חשבתי על הבגרויות . על המבחנים. והיום אחרי
אני שמחה שכך חשבתי ופעלתי.

האם רק לאמא שחולה בסרטן השד קשה לספר לילדיה ומה אם היא חולה בסרטן אחר?
קשה לספר בל סוג של סרטן ולא רק לסרטן השד