אני לא מבינה, מי שלא רוצה ילדים, לא מבין ילדים וחושב שאנשים עם ילדים צריכים חיות בהסגר - למה הוא בכלל קורא את ''להיות הורים''? יש מספיק מדורים אחרים

בתי בת שנתיים וארבע, מקסימה ודעתנית. מצאנו פרתון מושלם לסופר: אני לוקחת את המוצר והתפקיד שלה להניח בעגלה. כמובן שגם בוחרת פירות וירקות (מה שמגדיל את הסיכוי שגם תאכל אותם אח"כ), ובסוף - עומדת בעגלה ותפקידה להניח את המוצרים על הפס בקופה ולתת לקופאית את הכסף/הויזה. עובד כמו קסם

אם לפעוטות/ילדים קשה אז מראש להתארגן לא לקחת אותם לסופרמרקט או לקניון.
קניון זה לא בילוי לילדים, פארק או גן משחקים זה בילוי (והחורף זה לא תירוץ, תתלבשו בהתאם).
בשטח, כהילד מתפרץ ומתחיל לאבד את העשתונות הוא לא צריך משחקי כוח. הרבה פעמים חיבוק אוהב ומבין של ההורה, שרואה הילד לא מצליח להתמודד עם התסכול, זה כל מה שהילד צריך. זה עדיין לא פוגע בסמכותיות ההורה, כי הוא לא קונה את השוקולד... הילד לומד שהוריו שם בשביל לתמוך בו אבל עדיין עומדים על הכללים שלהם. כך הוא לומד לא ללחוץ על הכללים, ועם הגיל לומד גם לווסת את הרגשות בעצמו.

אל תכניסו ילד לסופר או לקניון.
לילד אין עדיין שום יכולת לעמוד בפני כל הפתיונות של תרבות השיווק והצריכה המערבית.
לא לפני גיל יסודי כאשר הוא מתחיל לפתח ניצני חוש ביקורת וניצני עמוד שדרה.

אחרת זאת פשוט התעללות! תנסו אתם להכנס לראש של ילד בן 3-4 שנמצא מול מדפי החטיפים!

מציפים את הילד בעוצמת גירויים ופיתויים שהוא אינו יכול להתמודד איתם.
לקחת ילד לסופרמרקט זה בדיוק כמו לקחת כלב לאטליז ולצפות שיתאפק.

לבחור עגבניות? הצחקת אותי... הוא יזרוק את העגבניות על הריצפה ויסתכל עלי כדי לראות איך אני מגיב.

בשביל ההורים אולי, נניח.
ומה עם באי הסופר התמימים? למה הם צריכים לסבול את הצרחות?
הורים למדו את הילדים גבולות בבית, ובמרחבים ציבוריים, אנא, למדו אותם להיות קצת יותר בשקט!

קל יותר לשבת בחדר שקט ורגוע ולהקיש במקלדת עיצות כגון אלה. קשה יותר, והרבה יותר לבצע אותן בשטח בפועל.

אבל מי שיכול/ה לנהוג כך בפועל אז באמת כל הכבוד לו/ה.