נמאס לי מזה שכל מצמוץ בכיוון של אבהות מתקבל במחיאות כפיים סוערות אבל אסור אפילו לרמוז שיש אבות שהם לא מעורבים/ אכפתיים/ משקיעים או בואו נגיד במילים פשוטות- סתם אבות מחורבנים.
למה אנחנו הנשים צריכות לכסות בשבילם ולשמור על פאסון מול שאר העולם?
אולי אם נגיד את הדברים כמו שהם או אפילו סתם נתלוצץ על זה, אז יגיע איזשהו שינוי ואם באמת יש גבר שהוא אחלה אבא (ויש כאלה!) אז תהיה משמעות אמיתית למחמאות שנרעיף עליו.
למה זה לא מכובד? מה היא כבר אמרה?
את יודעת מה באמת קורה שם שאת מסיקה שהיא ''ביקורתית מדי''?
אם היא נאלצה להתמודד לבד כחד הורית עם תינוק בן 10 חודשים, אז זה אומר דרשני על האבא.
אביגיל, תודה שאת משתפת, ובבקשה אל תשימי לב לתגובות קטננוניות ומחנכות.