ראיתי בספרייה את הספר שיצא, וגם ספר אחר חדש שבו מאמר אחד של גלית.

קראתי והתרגשתי.

בתור אימא יחידנית מבחירה לשתיים, מבינה מאוד את הקושי, וחושבת שהדבר החשוב הוא שאתם משפחה.

חסרה יחידה משמעותית מהפאזל, ואי-אפשר יהיה למלא אותה.

אבל אני בטוחה שכשירגיש לך נכון, תוכל למצוא יחידה אחרת לפאזל של החיים שלך, שבטוח שלא תתיישב במקום של גלית, אבל אולי תוכל למלא חלל במקום אחר ולגרום לתמונת החיים להיות עשירה יותר.


בהצלחה.

היי משה. כתבתי לך מיד אחרי המקרה גם תגובה לאיזו כתבה שהיתה בזמנו. ניסיתי לנחם ולעודד באותה עת שידעתי שאין נחמה ואין מילה שיכולה להקל...האמת היא, שבאופן מוזר יוצא לי לחשוב על המקרה שלכם לפעמים, ותהיתי איך אתה מתמודד ומסתדר...
אני מאוד מזדהה עם הדברים שלך. עם האחריות, האהבה לילדים וגם עם התיסכול והקושי שבגידול החד הורי המוחלט הזה. גם אני מגדלת לבד שתי בנות, בנות 10 ו - 6, לאחר שבעלי נפטר לפני 5 שנים מדום לב.אני חווה את המבטים על המשפחה הקטנה והחסרה שלי, ורוצה לומר לך, שגם אמא עם שתי בנות לבד - בתחושה שלי - מושך תשומת לב.
ומה אוכל לומר לך "ממרום ניסיוני" שיכול לעזור? לא הרבה... הזמן קצת עושה את שלו. לא שוכחים אבל לומדים הדחקה אמיתית מהי... אתה חי עם הצל, מקפיד לשמור על הגבולות בינו לבינך, בינו לבין השפיות... כל חדירה של הצל לחיים שלך מביאה שוב את הבכי והכאב החד הזה, שאנחנו כ"כ מנסים להנצל ממנו.

חייכתי כשקראתי שהכנת 5 עוגות... כל הכבוד וישר כח!

מאחלת לך הרבה כוחות, שלווה, אהבה וסבלנות! בתעמוד בכל המטלות והמשימות בהצלחה. שתמצא שוב את האושר שלך!

את תסריט החיים לא אנו כותבים, כל יום כל שעה אתה עומד במבחן החיים, ואת המבחן הזה אתה עובר בהצטיינות יתרה. טפוח לעצמך על השכם, אתה עושה את הכי טוב למען החיים שלך ושל ילדייך.
כל הכבוד לך על הבחירות שאתה עושה וצועד בדרכך .אני כאלמנה( עם ילדים בוגרים יותר, והבעיות שונות) יודעת על הקושי להיות אבאמא ..ואצלך הקושי כפול להיות אמאבא זה שונה.
חשה שבנית בית שמח והכי טוב שאתה יכול, וזה נהדר ,אמשך בדרכך שאב כוחות ממה שנותן לך כח . נכון, הדרך לא קלה יש כעס, מרירות ,והכאב לא עובר הוא אומנם מתכהה עם השנים אבל תמיד שם. זר שלא חווה התאלמנות לא יבין זאת.
אין לי צל של ספק שעם אבא כמוך ילדך יגדלו לתפארת.
פנק את עצמך, זה מגיע לך, למענך ולמענם.

כל כך ריגשה אותי הכנות שלך, עד שכל מה שרציתי לומר לך נשמע כמו קלישאה. לכן רק אאחל לך שתגדל את ילדיך באהבה ושמחה ושתקבל מהם כח ונחת. אני מכירה המון אנשים שהיו מתמודדים עם האתגר שנפל בחלקך באופן גרוע בהרבה.אני חושבת שאתה מדהים.

לכל אשה שתכיר (אם היא אפילו רק קצת חכמה), יהיה ברור שהילדים המקסימים שלך הם הכי הכי חשובים. זה ברור כשאשה יוצאת עם גרוש, ועל אחת כמה וכמה עם אלמן.

שיהיה לך המון בהצלחה... ותהנה מהילדים המקסימים שלך

הילדים נראים נהדרים ואני בטוחה שאביהם מגדל אותם בהמון אהבה
אבל, אם הייתי פנויה לא הייתי רוצה להכיר אותו בקטע רומנטי - לאור הכתבה הזאת. הוא משדר משהו לא חיובי, משדר מעין כעס על הנשים הפוטנציאליות, כאילו כועס עליהן שהן לא גלית. אין בך כלום לתת לאשה אחרת שתכיר, ולא רצון לתת לה כלום, אולי רק לקחת ממנה.

על האומץ לעבור את כל זה, כפי שאתה עובר.
על ההחלטה של לקום ולהיות שם בשביל הילדים.
על הרצון והכח להמשיך הלאה.
שיהיה לך המון בהצלחה. שתזכה להמשיך ולגדל אותם לתפארת.
אין לי ספק שעם אבא כמוך, הם יהיו אנשים נפלאים
חזק ואמץ

רק שמחה,צחוק ונחת מהילדים המתוקים!!

כל הכבוד אני פשוט מצדיעה לך! אתה אבא למופת, מתעלה על עצמך! כגרושה + 2 גם אני מבהירה לגבר שיוצא איתי שאני מחפשת בן זוג ולא אבא לילדים שלי!!!!! הילדים במקום ראשון ולא משנה מה. מי שלא תקבל את זה לא רואיה להיות איתך.
תמשיך כך, כשזה יבוא זה יבוא, אל ייאוש.
שולחת לך חיזוקים והרבה הצלחה.

אני בתור חד הורית מעריכה אותך יותר מכל וכל
שהילדים שלך במקום הראשון,ולפי הכתבה נראה שאתה מצליח בגידולם,ומקווה שבאמת תמצא זוגיות שתתאים לך וגם לא פחות חשוב לילדך.בהצלחה

יש לנו נושא משתוף.

ההבדל היחידי הוא שאני בחרתי להביא ילד בגפי.
אם יחידנית מבחירה.
בחירת חיי:-)

גם לי אין משפחה. אין עזרה לחלוטין.
הכל עלי.

טוב, לי יש ילד אחד :-)
והחיוך לא מש מפני

ברור שלא תמיד קל. ולעיתים הדמעות
זולגות מעצמן.

והקלישאה המתבקשת - הילד שלי הוא מקור האושר של חיי.

ומשם אני שואבת את כל משאבי.

מקווה שתגיע למקום שלי.
נעים שם.
נוח ואוהב.
אוהב נורא.
אהבה שלא מצריכה שום הסבר נוסף.

קח את זמנך.
בסופו של דבר הזמן מרפא כל פצע מדמם.
הפצע נרגע. אפשר לחיות איתו.
אל תמהר.
לאט לאט החיים יכנסו למסלולם.

בהצלחה.
כולי הערכה אליך.

מקווה שהילדים יגדלו טוב (בינתיים נראה כך), ושתרווה מהם נחת, ותמצא את חצי המשפחה המתאימה לך להתחבר איתם. זה יכול להיות מישהי שגרה גיאוגרפית קרוב, וזה מפשט א ת הלוגיסטיקות.

כל טוב!

א. מכל גננת ומורה של הילדים שלך תדרוש שיום המשפחה יהיה לאבות ולאימהות כאחד, לא בקטע של ''אימא יקרה לי'', שהופך את הילדים שלך לחריגים.
ב. קניות תעשה ברשת. אין צורך ללכת לסופרמרקט. וכשמבקשים עוגה - תקנה. אתה לא צריך לנסות לאפות. גם אני לא אופה.
ג. ביחס לבנות זוג - מומלץ להיות יותר עדין ומתון. אם אתה רוצה לשמור על הדרגתיות (ובצדק מוחלט, כמובן), אל תמהר ''לזיין'' (כפי שאתה קורא לזה). תסתפק בחברות עמוקה ויפה.
בקיצור, מספיק להיות קדוש מעונה, שמשליך את המרירות שלו על הסביבה. עם כל האמפתיה למצבך, לא עוררת בי סימפטיה.

רשלנות פושעת. גאה בך שהצלחת למרות הטרגדיה הכל כך גדולה, לאזור כוחות ולהמשיך הלאה למען הילדים. אין ספק שאתה אדם מיוחד ואבא אמא מעולה.
מאחלים לך ולילדים רק טוב.

אחד הקשיים שעולים בבירור בכתבה היא ההתמודדות של משה וילדיו עם חברה שעדיין שבויה בתדמית המסורתית של משפחה כאמא אבא וילדיהם. יש בינינו משפחות רבות ואחרות- חד הוריות, שני אבות, שתי אמהות, ילדים שגדלים במשפחות שבהם ההורים התגרשו והקימו משפחה שניה, וילדים כמו כאן - שאיבדו הורה בטרגדיה. חוסר ההתיחסות שיש למשפחות כאלה בספרות לגיל הרך ובחברה גורמת לכך שילדים כאלו - במפגש עם ילדים אחרים ממשפחה ''קונבציונלית'' מרגישים זרים. אותם חושפים חזור וחשוף לחוויה שלא יוכלו לחוות, אך לא נותנים מקום ויחס לחוויה שלהם. עלינו לגלות הרבה יותר רגישות וקבלה לכך.אני גרה בארה''ב - בגן של בני יש ילדים מכל מיני תרבויות, דתות, ומשפחות. יש אמהות לסביות, ילדים מאומצים ועוד ועוד - וכולם מתנהלים פה מאוד בזהירות וברגישות כדי לא לפגוע אחד בשני. הלוואי וגם בארץ אנשים יסגלו לעצמם רגישות ועדינות בעניינים כאלה. ולמשה- כדי להמנע מהערות או שאלות שמקשות עליך - נסה לחלוק את המידע עם הורים אחרים בכתה ובגן. מספיק שתכתוב מכתב שמספר על הנסיבות שהן ילדיך חיים כדי שאנשים ינהגו ביותר רגישות ויעזרו לך.

שהחיים חזקים מהכל....
מאחלת לך שתמצא זוגיות טובה בעתיד,

מלך אמיתי, אין כמוך בעולם, יהי רצון שתמצא אהבה חדשה ואמיתית, מגיע לך את כל הטוב שבעולם .

זכיתי לקרוא את מאמרה ומחקריה של גלית, חקר ההתפחות של המוזיקה בשדרות, כל הנושא- היה מרתק והיא הייתה חוקרת וסוצילוגית מדהימה.
לצערי לא היה לי העונג להכירה אישית אך שמעתי עליה רבות
יהיה זכרה ברוך
משפחה מדהימה

ובטוחה שתמשיך עם ההתמודדות היפה שלך, ותספק לילדייך ילדות טובה ושלמה.

תהיה חזק איש , כל הכבוד !!!

משהו טוב אחד לפחות אתה עושה וזה לגדל את הילדים שלך !!

את הטוב ביותר, במצב הטרגי הזה.

משה היקר, החיים חלקו לך מהלומה קשה כשלקחו ממך רעייה אהובה ואת אם ילדיך. הכתבה משרטטת כמה קשה להיות הורה יחיד, כמה אתה מתגעגע לאשתך, וכמה מאמץ ואהבה אתה משקיע בילדיך כדי שהם לא ירגישו כמה אבד להם. היא גם מספרת שיש לך הרבה כעס על כל מי שרק מזכיר את המילה ''אמא'' או שואל קצת יותר שאלות. גם בנות זוג פוטנציאליות אתה שומר במרחק, לא נותן מעצמך, וכועס כשהן רוצות יותר או כשהן בעצם שואלות אם אתה פנוי רגשית עבורן. הכעס הזה, שהוא מובן מאוד, מזיק לך ומרחיק ממך אנשים שיכולים להיות קרובים ועוזרים. אם אינך פנוי רגשית להתאהב ולחיות עם אישה אחרת - תהיה כן עם עצמך ואתן. אתה עסוק לגמרי בתא המשפחתי הקטן שלך - אם אינך מוכן להכניס אליו אף גורם מבחוץ - זו ההחלטה שלך, אבל אל תאשים אותן. לא יכולת להתאבל ולהתמודד עם האובדן והעצב שלך אחרי מותה של אשתך, מפני שהיית חייב להמשיך ולחייך, להמשיך כרגיל למען ילדיך, וזה ניכר. חובתך כאבא להעניק להם חיים טובים ובית אוהב, אני חושבת שאם תקריב את עצמך וכל סיכוי עתידי לזוגיות ואהבה עבורך, אתה מזיק לעצמך וגם להם.
טפל בעצמך, יש לך אחריות עצומה לשמור גם עליך ולעשות את עצמך מאושר

הכתבה השאירה אותי המומה. אני אם לתאומים בני 4 חודשים ולילדה בת 3, נשואה, מקבלת עזרה, ובכל זאת - זה כ''כ קשה, רק אני יודעת עד כמה. איך עמדת בגידול שלהם כתינוקות, למען השם? ועוד בצל הטרגדיה האיומה. יש בך תעצומות נפש מדהימים. נשמע שכ''כ אהבת את אשתך - אהבה יוצאת דופן. אני מאחלת לך שתמצא זוגיות כלבבך ושתזכה לחוות שוב אהבה ומשפחתיות שלמה, כי אין ראוי ממך לזה.

בתור סטודנט של גלית , עוד כשהיתה מתרגלת במכללה ,היה ניתן לראות את האהבה שלה למקצוע ,לתהליכים חברתיים ולבני אדם.
אני מאמין שזכית , למרות הכל.

עם אבא כל כך אחראי, חכם, רציני ומוצלח, הילדים האלה יגדלו בסדר גמור.

קראתי ולא הפסקתי לבכות.מאחלת לך שתזכה למצוא מעט נחמה ואושר.אני מעריצה אותך על דרך ההתמודדות ועל העוצמות.