אין לנו בעלות על מוגבלות. מוגבלות היא תולדה של פער מהותי בין אפייני האדם ומאפייני סביבתו ולא רק תולדה של פתולוגיה. אם הינו בעלי מוגבלות, סביר שהיינו רוצים למכור אותה. אנחנו אנשים עם מוגבלות ובוודאי שאיננו סובלים ממוגבלות (אנחנו סובלים בעיקר מחוסר נגישות ומיחס מדיר). אגב, אנחנו אנשים עם מוגבלות כל השנה, לא רק ביום הזכרון לנכה.
מציעה הכותבת עצה וסותרת את עצמה באותה הנשימה. במסר 2: ואם הילד (או האדם) אינו רוצה להיות חלק מהקבוצה או לרכוש חברים בקבוצה, אז אין לו מקום בציבור? אז לא מגיע לו כבוד? אנשים שוכחים את ההבדל בין ציבור וקבוצה – הבדל שמאוד קל להסביר לילדים, דווקא בהקשר של אחרוּת. גם לאדם שלא רוצה להיות חלק מהקבוצה מגיע כבוד ומגיע חלק בציבור (במידה והוא רוצה).
והכי מרגיז - המוסר הכפול המשתמע ממסר 4: ואם האדם הוא כן אדם עם מוגבלות קוגניטיבית?! אז לאנשים עם מוגבלות פיזית מגיע כבוד ולאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית לא מגיע כבוד! לא! כך לא נלמד את ילדינו איך לקבל את האחר. כך נלמד אותם רק איך להפריד בין אחרים ולהפלות ביניהם...
הכותב הנו מנכ''ל אס''י – קהלת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל