כשהתלטנו ביננו (אישי היקר ואני), לגבי הבאה של עוד זאטוט לעולם (רביעי במספר), בעלי הגיע עם אותם טיעונים. סוף סוף אנחנו עצמאיים, יש לנו שקט, למה צריך עוד אחד????
אלא שאז, מישהו למעלה צחק עלינו והביא לנו תאומים!!
אין דבר יותר כיף מעוד ילד בבית.
למרות שלפכעמים זה קשה ומתיש, ואנחנו לא נעשים צעירים יותר.
אמש, לפני השינה, בעוד אנחנו במיטתנו, בעלי שאל אותי ''מה דעתך על עוד אחד?''.
אז, כנראה שזה ממש שווה.

לאורך כל הדורות, מי שקובע כמה יוולדו זו האשה.
לולא מרים שנזפה באביה-עמרם, לא היה נולד משה,לולא אשת ישי שהתעקשה ורימתה אותו בגדול, לא היה נולד דוד המלך...
בהצלחה

תנו לישון !!!!

טוב אז נכון, יש ימים שהילדים רבים ואני אומרת בשביל מה הייתי צריכה עוד ילד, מה לא היתה לי מספיק עבודה עם ילד אחד? אבל כשהילדה השנייה מציירת לי ציור או כותבת לי: ''אני אוהבת אותך מאד, אמא'' אני מבינה שעשיתי את הדבר הכי נכון בעולם.

אחרי השנים הקשות של גידול הילדים פתאום מבינים שילדים זהו ריגוש נהדר שאינו פוסק. ילד אחד זה פשוט לא מספיק כי לכמות יש איכות. ארוחה משפחתית של שלושה אנשים היא דיכאון. הואיל וחשבתי כמו הכותב שנים רבות אני לא יכול לבקר אותו אבל אני בעל יותר ניסיון. רעייתי היתה (ועודנה) יותר חכמה ממני. וכאשר הילד הקטן ביותר מסיים בית ספר אתה מתגעגע ..

סחתיין על הפתיחות והאומץ להגיד מה שהרבה בעדר לא אומרים אבל מסכן הבן שלך (ה''יחידת נצח'' שלך) שיקרא את זה