יש לתת לתלמיד צעיר משוב חיובי, רלוונטי ומחזק על תשובה נכונה ועל רעיון טוב, כדוגמת: ''תנועה מעניינת!'', ''הקשבת - הצלחת!'' רעיון מצוין''.
על התלמיד לדעת מהן תוצאות מעשהו, כדי שהוא וחבריו ידעו לשחזר אותו. התגמול הוא הן בתוכן הנאמר, הן בטון.
המשוב ''כל הכבוד'', הוא משוב גרוע, כי אין כאן עניין של כבוד, וכן - משוב זה שחק את מושג ה''כבוד'', ואין ילד שיודע מהו.
כמחנכת גימלאית אני רוצה לציין שמאמר זה כתוב בצורה מאלפת,בצןרה שמשדרת בחירה חופשית. בסופו של דבר, כל הורה או מחנך כתה יקח את מה שנכון ומתאים לאישיותו ולנסיונו האישי,כמו שהילדים שונים זה מזה, כך הוריהם ומחנכיהם.
החינוך אינו מדע מדויק ובכל פעם קמים פדגוגים חדשים ותאוריות חדשות,האמירה הנושנה של ''חנוך לנער על פי דרכו''היא הנכונה והמעשית בעיני.
חשוב ביותר שיהיה תאום והמשך לחינוך בבית ובכתה כדי שהילד לא יצא מבולבל.
תודה ענבל על כתבה אינפורמטיבית שמעלה נושא חשוב ביותר לסדר היום. אלו מאיתנו שעובדים יום יום עם ילדים מתחבטים בזה בלי סוף.
דעה קטנה מן השטח, כפי שישנן דעות מקצועיות שונות ישנם גם ילדים שונים ''חנוך לנער על פי דרכו''...וכל מקרה לגופו.
וחשוב להזכיר כי גם אנו המבוגרים מגיבים באופן חיובי לבונוס מהבוס להוקרה ולהכרה מהממונים עלינו שמדרבנים אותנו לעמוד בציפיות שלהם.
ואנו המאמינים בד' יודעים שגם הוא מבטיח ''פרסים'' ועונשים: ''ונתתי מטר ארצכם בעיתו'' לעומת ''ועצר את השמיים ולא יהיה מטר'' ועוד....ומי שברא את האדם בוודאי מכיר את המנגנון הפסיכולוגי שלו!
אז אפשר לקרוא לזה עיצוב התנהגות ואפשר לקרוא לזה שיטת ההשלכות....מה שבטוח לא קל לגדל ילדים היום בכלל!!!