אכן היטבת לתאר את המציאות הספק משעשעת בה נשאלתי גם אני מנכדי איפה התחבאתי במלחמת העולם השניה, והרי סבתות של היום, בדיוק כמו אדיבה גפן- בקושי זוכרות את מלחמת ששת הימים... אבל שנה עוברת ושוב הנכדים מקשים את אותן שאלות. אהבתי וצחקתי, ומאז אני מקריאה לסבתות כמוני...
מאד נהנתי מהכתבה.יחד עם זאת, בתור סבתא שכן היתה ילדונת במלחמת השחרור, עברה פינוי טראומטי למקום מבטחים עם ילדי הקיבוץ ואבא שישב בשבי עם חבריו חודשים רבים במדינה ערבית, הייתי מתחלפת איתך בנורמליות של לגדול בלי כל הקשיים הללו ובחיי יום יום תקינים. .
כי יש מחיר רגשי לדרמות האלה .
לפחות אני מאושרת שנכדותי גדלות במדינה חזקה ובתחושת הבחירה הרחבה יותר שיש להן.
והסבתות לספר על קורות חייהם. בכך מקיימים אנו את הפסוק 'והגדת לבנך'. כאשר דור ניצולי השואה ולוחמי תש'ח ילך בדרך כל בשר יהיה דור אחר שיספר זאת בדומה לסיפו יציאת ממצרים
מדהים! עברתי חויה דומה עם נכדתי ועבודת השורשים שלה. לא עניתי על שום שאלה כי נולדתי בלונדון באמצע מלחמת עולם השניה. היה על מה לדבר אך לא נשאלתי. נראה לי שכל בתי הספר קיבלו אותן הנחיות ממשרד החינוך. מענין מה הילדים כתבו בסוף.
תודה על הקטע המקסים, הקראנו אותו בחוג המשפחה והתגלגלנו מצחוק, למרות שהילדים שקיבלו הרבה שעות ציונות בגן בחנו אותי בכובד ראש, זאת אומרת, אני נולדתי אפילו אחרי מלחמת ששת הימים ולא התמזל מזלי לחלק כריכים ללוחמינו...בבניין הארץ ננוחם