למורים/ גננות שאין כוח יותר להתמודד עם כיתות גדולות מדי יש יופי של פתרון- שההורים יסממו את הילדים.
ההורים גם מצאו יופי של פתרון. במקום לתת עוד תשומת לב לילדים שלהם, לעבוד איתם במקומות שבהם הילדים מתקשים ובאופן כללי לודא שהם קוראים להם ספרים, משחקים איתם ומלמדים אותם, פשוט לוקחים אותם לרופא.
יש כמובן אחוז מאוד קטן של ילדים שלהם יש בעיה אמיתית. אחוז קטנטן. גם אותם לא צריך לסמם בהכרח, ובטח שלא לתת טיפול תרופתי לילדים בני 4.
היום זה מכת מדינה. לא יתכן שכל כך הרבה ילדים (ומבוגרים) ''מאובחנים'' כסובלים מהפרעות קשר וריכוז.
זה פשוט לא הגיוני. חברה שלי הלכה לפסיכולוג מכל מיני סיבות (פרידה מחבר, דיכאון קל) ומיד אובחנה כסובלת מהפרעות קשב וריכוז, והבחורה היא אחת התלמידות שהכי יכלו לשבת שעות על גבי שעות וללמוד בריכוז גבוה, אדם שמקשיב בלי שום בעיה ויותר מרוב האנשים כשמשוחחים איתו וכו'.
זה פשוט מגוחך.