- 14.
רותי הר נוי, 02/06/12 06:23
- 13.
ציונים מדווחים על העבר. לאו דווקא על העתיד או ההווה.
ניר, 01/06/12 00:07
- 12.
ציונים - האם הם מראים על כשרונו של הילד.
לידיה מוסקוביץ, 30/05/12 13:52
- 11.
הכותבת מתעלמת מהמציאות שסביב. אכן העולם תחרותי. טרם בוטלו הציונים
במערכת החינוך. מה לעשות, הציונים חשובים., 30/05/12 07:59
-
ורד, 30/05/12 11:28
זו בדיוק הנקודה.
העולם הוא תחרותי ואכזרי למי שהפנים תפיסה זו. העולם הוא מקום מרתק ופתוח למי שמפרשאותו אחרת. העולם הוא בתפיסתנו הסובייקטיבית. באופן פרדוכסלי, דווקא מי שאינו חרד מן התוצאת ואינו מאויים מהכישלון - פנוי ללמודולתקן את שגיאותיו וסיכוייו להיות רופא מצויין, עו"דמצוין או מדען מצויין גדולים הרבה יותר. כפי שמודגש בשורות האחרונות של הפוסט.
-
- 10.
בחינוך עפ''י שיטת מונטיסורי מטפחים את התשוקה ללימוד ולידע
דניאלה, 29/05/12 23:14
בשיטה זו הדגש הוא על לימוד מתוך הנעה פנימית, תשוקה, לקיחת אחריות של הילד על הלימודים.
בני לומד בביה''ס עפ''י השיטה הזאת ומאז שעבר לללמוד שם רואים שהוא רגוע יותר ושמח יותר. אגב, בית הספר שלו אינו ביה''ס ''פתוח'' - עצם הלמידה אינו בחירה ויש מערכת שעות מובנת שהתלמיד מחוייב בה, אולם בתוך השיערו כל תלמיד יכול לבחור להתקדם בקצב שלו, עפ''י תכנית אישית שמותאמת לו.
- 9.
יעל אדמי, 29/05/12 19:45
- 8.
אין מה לעשות - ללימודים מתקבלים עם ציונים!!
ככה זה!, 29/05/12 18:31
יש תחליפים לכישלון במקצוע זה או אחר-
אך אין שום תחליף לעבודה ולהשקעה.
גם ספר מקצוען וקוסמטיקאית מצויינת
השקיעו במשהו וכמו שצריך!
אם אין למישהו ציונים גבוהים במקצועות מסויימים -שלא יבחר את זה כקריירה.
לכן, נדרש ללמד ילדים להשקיע ולעבוד
במה שהם טובים בן.
לימודים אקדמים הם דרך טובה להשיג עמדה בחיים, על פי רוב,
לכן, להורים רבים חשובים הציונים.
לא סוף העולם אם הילד משקיע ולא ממש מצליח,
אך חוסר השקעה במשהן הינה בעייה חמורה.-
איש, 30/05/12 03:10
גם לי לא היו ציונים טובים בבי''ס, את האמת די גרועים חוץ מהמקצועות שאהבתי (מחשבים, מתמטיקה). את הבגרות השלמתי בצבא, ובמקום לשפר ציונים ולבזבז שנה על מקצועות די מיותרים פשוט לומדים שנה אקדמאית במקצוע שאתה אוהב (כן, אפשר גם בפתוחה) ומשם הכל פתוח.
את התואר הראשון סיימתי בהצטינות, את השני ''רק'' בממוצע 87, עובד במה שאני אוהב עם שכר גבוה ואת הילדים שלי (טוב הם רק התחילו) אני לא אלחיץ לציונים.
מערכת החינוך של היום דומה למערכת שהיתה במהפכה התעשיתית, מפעל עם פעמון ומיצר ''בוגרים'' לא לפי יכולת/התאמה אלא לפי... שנת יצור!
העולם השתנה, המורה הוא לא מקור הידע כמו פעם, הידע זמין לכל בלחיצת כפתור אז תלמדו את הילדים שלכם להשתמש בזה במקום לשנן את התשובה הנכונה מספר, זה שיך למאה הקודמת.
היום לא צריך לשנן, הטלפון נותן גישה למידע גדול מהספריה הלאומית ויש יותר מתשובה נכונה אחת לכל שאלה.
כמה נקודות למחשבה.
תודה למי שקרא עד כאן, מקווה ששיניתי משהו :)
-
- 7.
עינת גבע, מכון אדלר, 29/05/12 16:46
תודה רחל על מאמר מאיר עיניים ופותח פתח למחשבות חדשות.
חינוך לאחריות מתחיל כמעט בסמוך ללידה. הורים שסומכים על הילד ומאמינים בו משחר לידתו. למשל, מאפשרים לו לאותת כשהוא רעב, עייף, רטוב. סומכים עליו שיירדם בעצמו במיטתו, סומכים עליו ומאמינים שיש ביכולתו וברצונו לקדם עצמו לטובתו, לאכול בריא, לבחור את חבריו, להמשיך? היכלת שלנו להפריד ביננו ובין הילדים שלנו. לאפשר להם לבטא את הצרכים והאינדיבידואליות שלהם, להעביר להם את המסר שהם יכולים לא יסולאו בפז. אלה הדרכים הראשונות הסוללות לילד את הדרך לחוות עצמו כאחראי, כבעל רצון ויכולת לצמוח ולהתקדם. ילד שמאפשרים לו מרחב צמיחה, מכירים ומעריכים את התקדמותו בצעדים מדודים , ילד שמקבל עידוד על סקרנותו, על התעניינותו, על שאלותיו החכמות ימשיך להתעניין ולצמוח מתוך מוטיבציה אישית פנימית . ילד זה ישמח ללמוד כי לימודים מעשירים את עולמו, מפרים אותו. הוא ילמד מתוך רצון ובחירה ולא מתוך ריצוי וכפיה. עינת גבע, מכון אדלר.
- 6.
- 5.
הסולמות בחיים עצמם, רבים יותר מהסולם האקדמי
בנדי, 29/05/12 10:21
התלמיד לומד מהר מאד את אחת הטעויות הגדולות של מערכת החינוך: כאילו יש סולם אחד והוא ממוקם בו בהתאם להישגיו האקדמיים הפורמאליים. כאשר ייצא לחיים, יגלה מהר למדי שישנם סולמות רבים ולפחות סולם אחד יהיה מתאים עבורו לטפס בו לגבהים שלא זכה להשיג ביהותו תלמיד בבית הספר. הגלויים על ריבוי אינטלגנציות רק מחזקים תפיסה זאת.
- 4.
אדוה גרושקה, 29/05/12 08:37
קראתי בשקיקה את מילותיה החכמות של רחל דגן, שמעידות יותר מכל על הדאגה לאושרו של הילד.כהורים, אנו נדרשים כל העת, לשקול את מילותינו. שהרי, למילים יש כוח רב ולעיתים חזק יותר ממה שאנחנו חושבים. אני מעידה על כך שאני נוהגת לעודד את הילדים (כמורה וכמחנכת) ומשתדלת להעצימם בעיקר ברגעי משבר. יחד עם זאת, אני תוהה, האם בכך אני גם מחזקת את חוסנם הנפשי. האם נעשו מחקרים שבדקו את החוסן הנפשי של הדור הקודם בהשוואה לזה של היום? האם שקילת המילים הזו, שיחות הנפש להבנת מצוקותיו של הילד, הפנייה לאנשי מקצוע- מחזקת את האדם, או שמא הופכת אותו ל"שביר" לפגיע יותר? האם קל לנער מתבגר להתמודד היום עם אתגרים מורכבים בהשוואה לעבר? אם ישנן תשובות כתובות לשאלותיי, אשמח לקרוא ולהחכים.
- 3.
ציונים טובים משקפים יותר מכל אופי ציתני וקבלה (מוכנות לקבל)
ג.ק., 29/05/12 02:16
הרבה תלמידים שהם ילדים פקחים אינם מקבלים ציונים טובים, כי התשובות שהם נותנים אינן המצופות, למרות שאינן בהכרח לא נכונות ואף יתרה מכך, משקפות את החוכמה, החשיבה העצמאית והבלתי אמצעית של הנבחן. אבל למרבה הצער, התשובה נחשבת ללא נכונה, כי היא אינה התשובה המצופה; שאותה, אם הנבחן היה טיפוס ציתני היה משיב כפי שנאמר לו לעשות בשיעור ובהכנה למבחן וכיוצ''ב.
מורים/ות הם/ן טיפוסים גאים כמו הרבה אחרים והסובלנות והפתיחות שלהם/ן לחשיבה עצמית של תלמיד/ה מוגבלת או אינה קימת וגם גורמת לרוגז מצידם/ן, שמקורו בחוסר בטחון עצמי שמתבטא באי שביעות רצון וקנאה.-
זה אולי נכון למקצועות כמו ספרות. אין מקום ליצירתיות בחשבון. (ל''ת)בחשבון 4•4=16 ואין פה מקום ליצירתיות..., 29/05/12 06:12
-
- 2.
רותה גולן, 29/05/12 00:30
-
רעיון טוב, עדיף החל מהיום. מה דעתך?
עינת גבע, מכון אדלר, 29/05/12 16:21
-
- 1.
קרן, 28/05/12 23:05
-
עינת גבע, מכון אדלר, 29/05/12 16:34
אחריות אישית מעבירים. ו... יפה שעה אחת קודם. לנו ההורים (בניגוד לתחום המזון), יש נטייה לזלול לילדים את האחריות, לעשות במקומם, להקל עליהם וכו'- דרכים שגוזלות מהילדים את ההנאה שבתחושת האחריות. כדי שילד יהיה אחראי הוא צריך א. לרצות. ב. לגלות מוטיבציה פנימית. ג. לבחור. מה עושים? משתדלים ליצור בבית אווירה תומכת למידה. אוירה בה קוראים, משוחחים על ענייני היום, חדים חידות, יוצאים לטיול שבת עם מגדיר ציפורים... עוזרים ויותר מדוייק משמרים את הסקרנות הטבעית של הילד לגדול, לצמוח, לחקור ולדעת. ילדים צמאי דעת.
ילדים שמפנים להם את המרחב, סומכים עליהם, מדרבנים אותם, מכירים ומעריכים את האחריות כשהם לוקחים אותה הופכים להיות בטוחים בעצמם ותופשים בעלות על לימודיהם. את רוצה לחנך לאחריות וגם שיצליח. כשהילד ירגיש שמאמינים בו הוא ירצה להצליח, ככל שנשכיל להפריד בין התפקיד שלנו להצלחה שלו נעזור לו להתקרב להצלחה. שלא לשמה תבוא לשמה. זו הזדמנות להמליץ לך להצטרף לקבוצת הורים לומדת ובכך להרחיב את הדרכים העשויות לעורר בקרב ילדייך את המוטיבציה האישית הפנימית ללמוד. מה דעתך? עינת גבע, מכון אדלר.
-