סומכת ידיי המקצועיות על אלה של רווית ומוסיפה לכל זוג הורים ולכל משפחה יש סט ערכים משלה אותו היא רוצה להעביר לילדיה. חשוב שכל משפחה תעצור ותחשוב מה אני רוצה ללמד את הילדים שלי? מה חשוב לי? אחרי שהרשימה תהיה מוכנה לדוגמא: אנחנו רוצים ילד אחראי, ילד שיודע לבחור, ילד שמסוגל להעריך ולקבל החלטות אוטונומיות, ילד שמאמין ביכולתו לברור, ילד שמרשה לעצמו להביע את דעתו, ילד עצמאי, ילד בעל תחושת ערך טובה כזה שיודע שדעתו נחשבת וכו' וכו' או אז מגיעה המשימה הקשה לתעדף, למספר את הרשימה. ממה שהכי חשוב לנו ועד מה שחשוב לנו (אבל פחות). זו דרך לעלות למודעות את הערכים החשובים לנו ולתווך אותם לילדים. כל משפחה על פי אמונותיה תחייה. בהצלחה לכולנו, עינת גבע, מכון אדלר שאלות /הגיגים נוספים הנכם מוזמנים לשאול ולשתף בפייסבוק המקצועי של המכון, '' להתראות'' עינת גבע.

בראש ובראשונה,הילד צריך להבין,עוד לפני שרושמים אותו לחוג,שמדובר בהתחייבות,כן,גם חוג זו התחייבות,הילד יכול לדבר עם המדריך ולשאול שאלות ולקבל הסברים על החוג,בדר''כ יש גם אפשרות לשיעור נסיון,אם הילד החליטמ להרשם הוא צריך להבין שלא פורשים באמצע,גם אם קשה ואפילו הייתי אומרת,במיוחד אם קשה.
אף אחד לא הגיע להישגים בכלום בלי קשיים.

אדלר או לא אדלר, ילדיי לא יתחנכו ככה.
למרות שאני מרוויחה מעל הממוצע.
ונחשבת אמא רכה וצחקנית שלא מענישה הרבה.

אבל לא אעשה לילדיי עוול, בכך שאלמד אותם לדרוש חוג/צעצוע ב-500 שקל - ואז להשליכו במשיכת כתף ''יצא לי החשק''.
זה כבר לא רק כסף! זה ילדים שלא מבינים התנהלות חברתית, רגשות של אנשים שעלולים להיפגע, השלכות עתידיות (''אולי בפעם הבאה יסרבו לקנות'').

מה אם בעתיד יפנו לבניזוגם בבקשה שיכין כבד ביין, ואחרי כל הטרחה ישליכו את המנה במשיכת כתף ''בעצם יצא החשק''.
מה אם יפנו לבוס בדרישה לצאת לקורס מקצועי, ואחרי שהפך עולמות עבורם - יודיעו במשיכת כתף שיצא החשק.

הייתי אולי קשובה לילדה בכתבה, אילו באה בראש מושפל - ''אני יודעת שזה חוג יקר אבל באמת נורא קשה לי שם, אחזיר את הכסף בשטיפות רכב''.
(לא אכפת לי אם השטיפות יכסו רק רבע מהסכום, זה העקרון להתנהל בחברה תוך התייחסות לרגשות האנשים שעומדים מולך).

בכתבה מופיע
''במידה ואתם חוששים...''
במידה והתשובה נופלת...''
הצירוף ''במידה ו'' שגוי, ואינו קיים בעברית. נא הגיהו הכתבה.

כמה נגנים, ספורטאים רקדנים ואמנים הגיעו לגדולה כאשר ההורים התעקשו גם כאשר הילד רצה לפרוש? אתה רואה הרבה אנשים כאלה מודים להורים שהתעקשו גם ברגעים הקשים.
כי הם תמיד נתקלים בקושי ובכל תחום יש חלקים לא מעניינים. זה לא סיבה לפרוש.
יש להראות מעורבות, לשוחח עם המאמן המורה או המדריך בחוג, לראות מה לא הולך ומה הילד לא אוהב ולראות אם אפשר למצוא פתרונות טובים.
בתור ילד ניגנתי. המורה העמיס עליי הרבה יצירות להתאמן ופשוט העדפתי לפרוש. הוא גם היה קשוח והייתי כולה בן 8 ופחדתי להגיד לו שנמאס לי שהוא מעמיס עליי ושאני רוצה לפרוש. אמי דיברה עם המורה שלא יעמיס כל כך הרבה והמשכתי עוד 3 שנים. נכון אני מזמן לא מנגן. אבל באותה תקופה נהנתי ואני חושב שזה העניק לי ערך מוסף והערכה רבה יותר למוזיקה.
לקחת את הדוגמא של חוג פלמנקו שמה שמשך את הילדה זה צבעים ותלבושות ולא האהבה לריקוד ולאומנות זה שטחי ורדוד כמו אותה ילדה בדוגמא.
כשילד רוצה חוג לפני שרושמים צריך לשאול אותו מה מושך אותו לזה לברר מה באמת כרוך בזה. אם זה הצבעים והפוזה אז חבל על הזמן ולא צריך לרשום אותו לחוג.

לכותבת חשוב להבין כי הוא עדיין ילד.
מה יקרה אם הילד שלך ירצה לפרוש מהלימודים בגיל 9 עדיין תקשיבי לרצונות שלו עדיין תחשבי שהילד יחשוב שלא רואים את רצונותיו ויפתח אנטגוניזם כלפי הוריו.

לכל ילד יש רגע משבר מחוג או מכל פעילות אחרת שהוא מבצע.
לילדים יש יכולת לוותר על הכל אם הם מרגישים מעט קושי או שינוי שלא מצא חן בעיניהם.
מצד אחד עלינו להקשיב לרצונותיו של הילד.
מצד שני תפקידינו בתור הורים הוא כן להסביר או לנסות להבהיר את עמדתנו הרי אנו יודעים אם הילד רוצה לפרוש מהחוג כי פשוט לא מעניין אותו או לחלופין הוא התקשה מעט ולכן החליט לוותר.
אם הילד מנסה לפרוש כי קצת קשה ,כאן אני מאמין שאין לוותר לילד כי זה יראה לו שקצת קשה אז מוותרים?
לאחר כמה זמן הילד יראה שהוא כן מרוצה והקושי היה רגיעי ובעתיד יהנה ויהנה.
והיום הילד שלי לא מוכן לוותר על החוג שממנו רצה לפרוש בהתחלה.