באחת מהלידות שלי כאשר ניסיתי להניק ובכיתי מכאבים אמרה לי היועצת ''תתרגלי''. באותו רגע הפסקתי להניק ועברתי לתמ''ל...
בלידה אחרת אמרה לי יועצת בבית חולים ''את כנראה לא בנויה להנקה''.

רק כאשר לקחתי יועצת פרטית אחרי שחזרתי הביתה גיליתי שפשוט התפיסה לא הייתה טובה ומזה נבעו כל הכאבים...אז למה היועצות היו כאלה גועליות?? אם היו יועצות נורמליות ובשפע אני בטוחה שההנקה הייתה יותר נפוצה.

באמצה הלילה

יקל עלי מאוד אם לא יהיה לי עדין חלב, לתת מעט תמ''ל לתינוק.

יקל עלי לקבל מתנה כי אולי לא תסתדר ההנקה, ובמקום לחץ גדול לרוץ ולקנות אחרי לילות ללא שינה, יהיה לנו גיבוי בבית.

היה טוב אם היו מאפשר לתינוק להיות כל הזמן לצד האם כמו בבתי חולים בארה''ב ובאירופה.

היה טוב אם היו מספיק יועצות הנקה טובות וזמינות ולא כאלה שמבזבזות זמן בלהסביר למה זה חשוב. אנחנו יודעות שזה חשוב, אבל למה לא מסבירים טכניקות החזקה, איך עוזרים לתינוק לפתוח יותר את הפה ואיך מתגברים על הכאבים.

צאו לנו מהציצי, תפסיקו להתערב בחיים שלנו ועזבו במנוחה. לא צריך טובות, לא דאגות ולא תמ''לים. נעשה מה שאנחנו רוצות מבלי להצטדק או להצטלב. תודה.

תוך כדי קריאת הכתבה, מופיעה לי פרסומת למטרנה... אין ספק שזה אירוני

עצם העובדה שבית החולים רוכש תמ"ל ולא מקבל אותו בחינם משפיעה על הרבה גורמים.
ראשית, אין כל ספק כי כעת האחיות יקבלו הוראה להפחית במתן תמ"ל גם כאשר היולדת מעוניינת בכך. כלומר, אין ספק כי יופעל לחץ על נשים להניק- שימי לב- לחץ ולא עידוד. בתור מי שמאוד רצתה להניק ולא הסתדרה בימים הראשונים (בגלל יועצות הנקה כושלות בבית החולים) הרגשתי מספיק רע עם עצמי. אם מישהי עוד הייתה מנסה ללחוץ עליי, בשביל לחסוך בעלויות (ושלא יהיה לך ספק שזה יקרה), יש סיכוי שהייתי מגיעה למצב נפשי קשה מאוד.
שנית, החיסכון הכספי שנוצר לבית החולים כתוצאה מקבלת התמ"ל בחינם, אפשר להשקיע כסף זה באפיקים אחרים, כגון כוח אדם למחלקת יולדות, כדוגמה אחת.
אז יופי- הרווחנו מחלקת יולדות נקייה מפרסומות. אבל הפסדנו עוד מי יודע כמה אחיות ושקט נפשי לאמהות שלא יכולות ו/או לא מעוניינות להניק (וזכותן!) ועכשיו יופעל עליהן לחץ ממניעים כלכליים.

קודם, בראש ובראשונה, אין כמו הנקה-שלא תבינו אותי לא נכון. הכי טוב שיש זה הנקה. הלוואי והלוואי והייתי יכולה להניק את בני.
אבל.. וכאן יש אבל גדול.
אתם מתעלמים מהרבה הבטים.
קודם כל, השעות הראשונות אולי עדיפות לתינוק שיהיה קרוב לאמא. אך כל לידה לגופה.
אחרי אפידורל ושהגוף שלך מותש, ואת לא יכולה לעמוד על הרגליים, רצוי וכדי לתת לאמא להתאושש, אך תטפל אם בתינוק כאשר היא עצמה איננה מתפקדת.
דבר נוסף, אני ניסיתי, ובאמת שניסיתי, עם הדרכה והכול, בנוסף הבן שלי נולד פג שהה בפגייה שבוע וחצי אותי שחררו מהבית חולים, ניסיתי לשאוב בבית, בקושי יצא חלב (והיה לי הרבה חלב) אך פשוט בקושי יצא, הייתי עסוקה בלשאוב ולרוץ לבית חולים כל 3 שעות כדי להאיכלו ובכלל להיות איתו. בקושי הצלחתי למלא בקבוק לארוחה אחת. (שלא נדבר ישירות מהשד) גם שהילד היה בבית, ניסיתי וניסית (עם יועצת ועזרה של אחיות) שאחת מהן לחצה לי על השד להוציא טיפה טיפה לתוך מבחנה כאילו אני איזו פרה שחולבים אותה. (שלא נדבר על הכאבי תופת שהייתי מוכנה לסבול רק למען בריאותו של בני.
מכאן לשם הבן שלי התבסס על תמ"ל בלבד. זה או זה, או רעב.
אי אפשר לכפות!!!