להבדיל מאימוץ, שם הילד המאומץ מצטרף למשפחה המאמצת כמהלך "חד כיווני" ללא חזרה, ולמעשה מאמץ גם את מודל החיים על פיו המשפחה חייה, האומנה היא מהלך בעל אופי "זמני".
ככזה, הילד מיועד לשוב למסגרת המשפחתית המקורית / ביולוגית שלו בזמן כל שהוא (למעשה, ברגע בו משפחתו המקורית תוגדר ככזו אשר יכולה וראויה לשוב ולגדלו).
לכן, אם ילד מגיע מבית דתי ויוצא לאומנה, משתדלים לחבר אותו למשפחת אומנה עם רקע דומה לרקע ממנו יצא, כדי למנוע שבר זהות אם וכאשר ישוב לביתו המקורי.