שליש מכל הילדים במדינה מתחת לקו העוני ...

חרם? נידוי? ביזוי? ביקורות רצחניות? או פשוט צינזור מהפלייליסט התרבותי של הברנז'ה?
ובכלל, האם נקיטת עמדה עדרית חד-מימדית של אמנים היא לא בעצמה - הליכה בתלם?
בקיצור: עדיף ללכת בתלם, מאשר להתחפר כמו תולעת שמאמינה שהיא חתרנית.

התרבות הישראלית היא דיסידנטית וביקורתית. הקולנוע, השירה, העיתונות וגם הטלוויזיה ממש לא הולכים בתלם של שום דבר. מתי לאחרונה ראה המחבר סרט קולנוע ישראלי המתאפיין באתוס ציוני? מתי קרא לאחרונה כתב עת לשירה שלא הכיל מספר רב של שירים פוליטיים וביקורתיים? מתי פתח לאחרונה הארץ או אפילו ''מקור ראשון'' כדי לראות חיצי ביקורת שלוחה? האם ביקר לאחרונה באקדמיה הישראלית, שמכילה היום את הגרעין הפורה ביותר של ספרות רעיונית פוסט/אנטי ציונית? פועלים בארץ ארגונים ותנועות מלאי מעוף ויצירתיות, שהביאו בשנים האחרונות צורות חדשות של מחאה וביקורת אקטיביסטית, החל ממחסום ווטש ועד ''זוכרות'', מ''שוברים שתיקה'' ועד ''בצלם''. כל צעיר ישראלי יהודי חמישי נוסע אחרי צבא לחודש או אפילו שנה של התרחקות מהמציאות לחיפוש אופקים חדשים, וחוזר עם מטען של רעיונות ואידאות שהן חדשניות במהותן. ישראל היא חברה מאד לא אחידה, מאד פלורליסטית ואפילו במובנים מסויימים רב-תרבותית. על מה בדיוק מבסס הכותב את התזה שלו, מלבד התרשמות שטחית והתפעמות מעצמו, משל היה צדיק אחד בסדום? צא ולמד, מתי, אין לך מונופול על לא על מושג הביקורת ובטח שלא על אקטיביזם חברתי.

איך אתה לא מתבייש להגיד כל כך הרבה שטויות במאמר כל כך קצר? הרי אתה לא מצפה שנתנגד לכיבוש שמעולם לא עשינו, נכון?
ואיזה מין דבר זה שישראלי יתנגד למלחמה בעזה? אתה לא ציוני? אתה לא מבין שהיינו חייבים את זה, ושלא היינו יוצאים למלחמה אם המצב לא היה מחייב?
בפעם הבאה תחשוב לפני שאתה כותב פה סתם שטויות על בכיות על חלב שלא נשפך.

מאמר פופליסטי וגזעני. המזרחית תמחא נגד העוני והרוק נגד הכיבוש.
הייתי מורידה את רמת הפאתוס וכותבת ברמה האישית, פורטת על המילים ולא על הסיסמאות שאולי טובות כמשנה אבל דהויות כמו חולצת תנועה. אין מחאה בארץ, לא בקרב עיתונאים שמפנים את הזרקור אל האומנים.
חבל. אין מעורבות פוליטית שזה הבסיס. פרט לבחירות אחת ל- 4 שנים אין לנו say. אין כיכר אמיתית, אין מחאה ואין אלטרנטיבה.

האמת (ולא הפרופגנדה השמאלנית) מספרת על הרבה אומנים ישראלים שהעזו ואף השפיעו על הלך העם והנוער, שירי שלום בזמן מלחמה, ראפ ישראלי עם ביקורת נוקבת, אומנות מושמעת ואומנות כתובה בה יש ביקורת על העם, הממשלה ותופעות חברתיות. אבל מה שחסר לי זה אומנות שתוקיע את הצורך היהודי/ישראלי להכאה עצמית על לא חטא. קשה לשמוע ביקורת אבל שיש בה אמת אז ישנו הסיכוי שביקורת גם תעורר את העם, אך כשהאמת נעלמת ממנה (כמו משורות הכתבה לעיל) כל מה שנשאר אחריה הוא כאב הלב על הבורות ההיסטורית

you hate your self you hate us i dont know what you are doing here just leave us go to gaza and live there

הטעות הראשונה היא להתייחס אליהם כאל אמנים. הם לא. רוב 'האמנים' בארץ הם בדרנים חלולים השייכים לתרבות הפופ והרייטינג ובהחלט לא אמנים עם אמירה.היום 'האמנים' מדברים על השתלבות בתעשיית המוסיקה, הכוללת יחצנות מדוייקת עם פוזות וקליפים שעברו ליטוש מלוקק. האמירה של 'האמנים' כיום אמורה להיות סטרילית ורק שלא תפריע לפרסומות בגל'צ. זו התרבות, תרבות של אדישות מול מרקע הטלוויזיה היוצרת פסאודו מעורבות ושיחרור של הקיטור( כפי שטען מרכוזה). רובם אינם דעתנים ולא מנסים להיות כאלה.אין בכלל להשוות בין הפינק פלויד כאמנים ובין תת התרבות המתקיימת בארץ. זה מתחיל מהיוצרים, דרך תחנות הרדיו המתחננות לרייטינג ומתרפסות בפני הקהל ועד לקהל עצמו שרובו מחונך על תרבות הריאליטי. לומר כי האמנים אשמים, זה להוציא אותם מן ההקשר ומן הנורמה הכללית של תת רמה.

אכן, אמן שמעיז לסטות מהתלם הזה, סובל קשות. מתי נראה יוצרים ואמנים שמעיזים לתמוך ביהודים, למרות שזה בניגוד לדעה השלטת
בביצת התרבות המערבית?

אי אפשר באמת למרוד בתרבות הפליליסט, מוסיקה אאמיתית תמצא במחתרת, במועדוני ההופעות , תלמד לחפש

הראפ הישראלי מכיל הרבה מאוד ביקורת חברתית.
חבל שהעוסקים במלאכת הראפ הם צעירים וצרי אופקים שחושבים שג'ון לוק הוא דמות בסדרה ''אבודים''.
לו היה להם את העושר האינטלקטואלי של חלק מהמהפכנים, הם היו יכולים למנף את כח ההשפעה שלהם ולהשפיע. בהיעדר עושר אינטלקטואלי כאמור, הם נופלים ברשת ההשפעה של המפיקים שמקדמים אותם בשביל עמלה ומעוורים את עינהם בכסף.
אבל הביקורת שכ''כ חסרה לכתב קיימת.

הירדנים ויתרו על הגדה עם הסכם השלום עם ישראל. המצרים ויתרו על עזה עם הסכם השלום עם ישראל. מכאן ששלטון ישראל במקומות אלו חוקי ולא נחשב כיבוש. ישראל נתנה במתנה את עזה לערב רב של ערבים שאינם עם- ולכן כל דרישה מצדם למדינה אינה תקפה. מסקנה: אין דבר כזה כיבוש ישראלי. אלא ישיבה חוקית באזורים שהמדינות ששלטו על איזורים אלו ויתרו עליהם בחתימת הסכם השלום עם ישראל.

מתבטא אך ורק בהתנגדותם לכיבוש כלשונם, ואינם עוסקים כלל בבעיות החברתיות של המדינה. מדוע? כי אם יעיזו לפתוח את הפה זה יפגע בהם, כי העיתונים, חברות התקשורת, כולם שייכים לאלה המדכאים את החלשים בחברה, הם אלה המנצלים ומרוויחים מיליונים על גב העשוקים. אמני ישראל הם חבורה של סוציאליסטי כורסא פאתטיים, מתקרנפים עלובי נפש, ואולי סתם אופורטוניסטים הרוצים רק להתפרנס בעולם קשה ואכזר.

כל אמני ישראל צריכים לנטוש את אמנותם, לשכוח מן הכשרון והיחוד שלהם ולהתגייס ליצירת ''אמנות'' רדודה, מטופשת ופלקטית כמו של קומרד מתי שמואלוף.