אני בוחר במאמר הנוכחי כטור השנה
שלכם.
אין לכם מושג כמה מאמר זה
מסעיר אותי,וגורם לי לסערת הוריקן
בכל גופי הרוטט ללא הפסקה,
באקסטזה אין סופית מול הגלים
האלקטרו מדיינים שמשדר מאמר זה.
וכל זאת בגלל הסיבה שלא הזמנתם אותי למסיבת השנה.
אומנם אני שייך למדור הביקורת שלכם,
אולם אין זה אומר שאינני מעניק את הגבוי לטור שלכם בעזרת הבקורת
הבונה.
מישקה הכועס והנסער

הפי בירט'דיי. מי יתן ותגיעו יום אחד להיות ברוריה אבידן בריר, או, עם טיפת מזל, לאה אתגר.
ואגב, תמסרו לאופק שחק שפעם הבאה ינגב את הטחינה לפני שהוא מוסר תגובה.

באירועים מרגשים.
והיינו מכינים משקאות, בלונים וכריכונים.
היו ימים.

כות בתואר איש האקדמיה של השנה הבאה, אף כי מומחיותי איננה בתבריגי נורות.

בכל מקרה הזמנתי מן השבוע שעבר למרכז מורשת ציפי עזרן בעינה עומדת - כתובתי ידועה הרי ליודעי ח''ן

רציתי להודות לכם, הזוג הנוצץ, על ששפרתם את חיי בשנה האחרונה. הטור שלכם היה מפלט מתלאות היום יום, מחיי הפשוטים הכוללים בישול, כביסה והנקה. העשרתם אותי והחכמתם בענייני אופנה, אוכל, סטייל ועיצוב. תודה שגוונתם את חיי ולמדתם אותי נשיות מהי.

תגובתי צונזרה!
אחי, מה המצב?

לתרגל חמאה חלבנות וגבינה.

נ.ב
גם אני לא הוזמנתי.
תראי מה זה אשכנזים.

וכי למה לא הוזמנתי?