מנסיון - היום הפסיכיאטר זה האסון של המאה ה- 20 עם תרופות שאינן פותרות כלום רק מדרדרות את המצב. הפתרון האמיתי הוא רוחניות ועבודה עצמית ובשביל זה לא צריך פסיכיאטר.. וזה מה שמפחיד אותם. התרופות גורמות לתלות בהם וקשה להשתחרר מהן.

היו מצליחים להביא למודעות הציבור שכדאי לעשות בקורת תקופתית אצל פסיכיאטר,כמו שברור שאישה עושה בדיקה שיגרתית אצל רופא נשים בלי להתביש,שיצביעו עליה שיש לה אולי AIDS .

את זה אני אומרת מנסיון כאוב.

הכאבים שיש לי בצואר, בגב, ברגליים והעייפות הקיצונית והלא מוסברת לא נובעים אצלי מ''דכדוך'' כפי שאובחנתי.
וכן, זה אחרי הרבה ריצות לרופאים ש''לא מצאו כלום''.

אחרי 7 שנים של כדורים נגד דיכאון, התברר שיש לי טרשת נפוצה.

לדעתי חלק משמעותי מהאוכלוסיה סובל מדיכאון קל אשר גורם לחוסר שקט, לרגזנות ותוקפנות, לחוסר סיפוק כללי ולחיים לא מאושרים.

באופן פרדוקסלי ועצוב, בדיכאון קשה מטפלים בדרך כלל, אבל הרבה מאוד אנשים חיים חיים שלמים עם דיכאון קל ואפילו לא מודעים לו.

רוב האנשים מתנגדים בחריפות לטיפול תרופתי, במיוחד אם מצבם קל. רוב האנשים לא מבינים שמדובר פשוט במחסור בהורמון ושניתן בקלות לטפל בו.

אני הבנתי את זה אחרי שנים רבות של סבל.
אני משתמש בכמות קטנה של ''מירו''-נוגד דיכאון אשר גם עוזר לישון בלילה, וחיי השתפרו פלאים.

אני יותר רגוע ושליו, הרבה פחות מתרגז וכועס,פחות מוטרד מכל מיני שטויות ובכלל, החיים נעימים יותר ושלוים יותר.היחסים שלי עם אנשים השתפרו והם טובים יותר ונעימים יותר.

אני ממליץ לכל אדם שני או שלישי לחשוב ולנסות נוגד דיכאון שיתאים לו. זו לא בושה כמו שזו לא בושה לקחת ויטמינים או תוספי מזון שמשפרים את החיים.

אני מקווה שיבוא יום ונוגדי דיכאון יהיו מקובלים כמו ויטמינים ותוספי מזון ושאיכות החיים של מליוני בני אדם תעלה בעקבות כך.