- 33.
- 32.
- 31.
- 30.
yafaz, 30/10/10 21:57
- 29.
-
- 28.
Praying for hodaya, you and the boys
orly, 28/10/10 06:28
- 27.
חולה, 27/10/10 20:31
- 26.
ליבי איתכם ומתפללת לשלומה של ס. כל בוקר
טלי, 27/10/10 18:08
- 25.
ר, 27/10/10 16:02
- 24.
גל, 27/10/10 15:42
- 23.
- 22.
עירית, 27/10/10 14:22
- 21.
אומרת הכל, 27/10/10 13:26
-
טלי, 27/10/10 14:31
-
מי שפותח בלוג אנונימי לא יכול לצפות רק לנופת צופיםיוסי, 09/11/10 02:45
-
-
- 20.
ציפי, 27/10/10 12:35
- 19.
- 18.
iris, 27/10/10 11:14
- 17.
מישהי., 27/10/10 10:07
מרגש ומכאיב (אבל גם משמח) לגלות שברגעים קשים כאלה, אתה מסוגל להוציא תחת מקלדתך שורות כל כך יפות ונוגעות.
אין לי מושג מה מצבה הרפואי של הודיה. אבל נראה לי, שהדברים שאתה כותב נובעים גם מהעייפות המצטברת ומתחושת הכישלון שלכם במאבק במחלה. למרות שיתכן שהקרב לא תם והודיה תתאושש. ובכל מקרה, כולנו פה לזמן קצר ושאול. גם הבריאים וגם אלה שלא נאלצו להאבק. אף אחד לא יודע מה מצפה לו בעוד שני רגעים.
אני מקווה שתגיעו לתחושת שלווה. נכתבו פה תגובות של אנשים שאיבדו את הוריהם. הן חשובות מאד. אין חכם כבעל הניסיון.
רק בריאות וטוב שיהיה לכם.
- 16.
ציפי, 27/10/10 09:52
- 15.
- 14.
אירית, 27/10/10 08:15
להיות שם להגיד אני אוהב/ת,לגעת עוד קצת,ללטף לנשק,כל זמן שנשאר.
אבדתי את אבא שלי לפני ארבעה חודשים,אחרי שנה שבה הוא היה חולה ואני כל כך לא רציתי להאמין אז הדחקתי.
למזלי זכיתי להיות לידו בימים האחרונים להגיד את כל מה שצריך היה להאמר,לאהוב עד לנשימה האחרונה שלו,לחבק אותו ולשיר לו ברגע שהוא עבר מכאן למקום אחר .
הכאב לא נעלם,ואין יום שלא חושבים על האדם האהוב שלנו שאיננו עוד.אבל גם כשבטוחים ששום דבר לא יהיה שוב אותו הדבר,מגלים כוחות. וההרגשה שהם מלווים אותנו בכל יום ובכל מקום הינה מוחשית ומנחמת.
תאהבו עד הרגע האחרון ואחריו. ממני בחיבוק גדול ומנחם ככל האפשר
- 13.
ג.ע, 27/10/10 07:12
- 12.
- 11.
- 10.
רם, 27/10/10 00:44
- 9.
- 8.
Dikla, 27/10/10 00:12
- 7.
מזועזעת, 26/10/10 23:47
''...ואולי כדאי לקחת חופש מהכל?
אבי נלחם עד מוות, במקום להיות איתי,
זכרו, בעוד שנים תחקק התקופה בנפשות הרכים שלכם בעוון כל מה שלא היה בה.
צאו מה''מלחמה''.
אתם כבר לא בשום סטטיסטיקה.
תמיד יש איזה רופא שרוצה לקדם איזה מחקר וכמאמר הבדיחה ההיא:
לי יש עוד הרבה רעיונות, לכם יש עוד תרנגולות?
מכעיס בעיני לבלות את רגעי החסד בחלד בבריחה מהווה.
קחו את עצמכם, סעו למקום שפוי, המלטו מהמסדרונות.
המלחמה במוות אינה תמצית החיים.
המלחמה במוות מרימה לגבהים וזורקת לתהומות.
הגיע הזמן להרפות ופשוט לחיות את מה שנשאר...''
עכשיו מאוחר.
בדיוק כמו שקרה לנו במשפחה.
הקשיבו להבא לקולות השפויים.
המלחמה בסרטן אינה התגלמות החיים.-
עינת, 27/10/10 01:40
אבי גם כן החליט שאם נגזר עליו למות, הוא מבקש לחוות את רגעיו האחרונים במקום הטוב ביותר שידע-בבית. הוא ביקש לא להיות מחובר למכשירים ולא להיות מודע כנראה למחלה. בדיעבד בתור ילדה לא הבנתי, אחרי שנים של כעס על מה שחוויתי אז, אני יודעת להודות לאימי שהייתה אמיצה דיה כדי לשרוד את אותה תקופה. אין ספק שכך הוא נפטר בלב שלם וסביר להניח שרק בזכות כך, שרד עוד קצת במחיצתנו.-
אוש, 27/10/10 09:03
-
-
- 6.
בלתי נתפס חושבת עליכם רוב הזמן ןממשיכה לקוות אולי.........
אני, 26/10/10 23:09
- 5.
- 4.
- 3.
- 2.
-
- 1.
מיכל קדמון ממודיעין, 26/10/10 14:36