נראה שכאילו רק צריך לעבור את מחסום הבושה אבל יש פה הרבה יותר: צריך לעבור תהומות אפלים, להצליח לצאת מהם, להתייצב, להתבגר, ומתוך פרספקטיבה לכתוב, ולהיות מסוגל לנסח בבהירות רגשות וחוויות. ואת הצלחת גם לכאוב ולסבול- וגם לספר על כך כדי אולי למנוע ולו במעט כאב וסבל של אחרים- חולים, בני משפחה ואפילו של מטפלים. ועל כך תבורכי. אל תפסיקי לכתוב ולספר ולפרסם. ואולי את המרפא תביא לך דווקא הכתיבה.

אם לא טעיתי אולי הפרעת החרדה מפריעה לך יותר. שמתי לב שציינת הרבה שיתוק והסתרה, שמאוד אופייניים להפרעות חרדה. גם אני סובלת מזה, והבושה היא המחלה עצמה.

בתור חת שהיתה ועודנה שם מילת הקסם זה עזרה ותמיכה בבעלי מיקצוע ובאנשים שעברו גם את הגהנום ואני ממש יודעת מה זה אחרי אין ספור של ניסיונות אובדנים הגעתי למנוחה ונחלה לא הכוך ורוד יש נפילות יש נפילות שהחעים מה לעשות מזמנים כול מיני התמודדיות אבל למדתי להעזר בהתחלה גם אני הייתי כמוך עוף מוזר אבל מיתפקד עד שהגיע השיברון שגרם לי לחפש עזרה זה לא קל לא כול בעלי בהמיקצוע הטובים תחפשי טוב טוב תישאלי אנשים והכי חשוב שתמיצאי אחד כזה פ\\ששוט תעזרי אם כול הקושי בדבר בסוף תאמיני לי שווה חיבוק ענק ליבנת

מציעה לך ללכת ללמוד ימימה,
לי זה מאוד עזר.


הלוואי שתמצאי רפואה

כל הכבוד לך תמר,
אני חושבת שאת בן אדם מיוחד, רגישה מאוד לניואנסים ששאר האנשים עוברים עליהם לסדר היום. לכן גם כל כך קשה לך, ואני מעריכה את היכולת שלך לקום בכל זאת כל בוקר מחדש..
תודה על השיתוף בעולמך, ריגשת אותי מאוד.
חזקי ואמצי, העולם הזה זקוק לאנשים כמוך.

אין לך במה להתבייש, נהפוך הוא...

גם אני סובלת מדיכאון בעקבות תאונת דרכים, ומכירה היטב את התחושות הקשות שאת מדברת עליהן, ויחד עם זאת בסביבתי הקרובה יודעים על הדיכאון, איני מסתירה דבר כי לא עשיתי שום דבר רע, וכך גם את..
אני מתייחסת לדיכאון כמו לכל מחלה גופנית אחרת. למזלנו יש תרופות יעילות המפחיתות את הסבל באופן משמעותי
חזקי ואמצי, אני תמיד נהנית לקרוא את המאמרים שלך...