אורן, פגשתי אותך היום לראשונה.
בלי לדעת את סיפורך האישי ראיתי אנרגיית חיים שאין להרבה אנשים.
ויטאליות וכח חיים כל כך חזקים - מדהים!
דע לך שמותר לבכות, צריך לעכל, זה בסדר.
אישתך וילדיך זכו.
למרות הרצון להמשיך הלאה בשתיקה, בשמחה, לעיתים להוציא את כל הצער והכאב בדמעות - זה חלק מהריפוי.
תצמד לאמת שלך, ממה שנראה לעין הנתינה שלך נותנת לך חזרה כל כך הרבה, כנראה שזה ישאר גם בעתיד, וחום ואהבה יגיעו גם כשהכל ישקע קצת...

Just wanted to let you know I'm (and probably many others) are thinking about you and the boys. Hope you are healing.
Orly

עכשיו עם שוך הסערה הגדולה של המאבק הסיזיפי היומיומי יש עדיין תנודות חזקות של סערה פנימית שיקח זמן עד שתשכך. הבכי הצער ואיתם חיבוקי הנחמה והעידוד יפחתו בהדרגה ולאט לאט תתגנב לה השיגרה.השמחות הקטנות היומיומיות מתישהו תצלחנה להעלות על שפתותך בדל חיוך...
שאלת- מי יחבק אותי כאשר האבק ישקע?
אני חושבת שאת החיבוק הכי גדול אתה צריך לתת אתה לעצמך. עמדת במשימה הבלתי אפשרית באופן מעורר השתאות. הובלת את הספינה ליעדה במינימום נזקים. את היעד לא אתה קבעת. האיזור שבו ניווטת לא מוכר למרבית בני אנוש ובכל זאת עשית זאת ברגישות בהקרבה באהבה ונתת את כל כולך. עכשיו מגיע לך קצת לנוח ולמצוא את השלווה שהייתה חסרה לך תקופה ארוכה- מוסיקה, צילום ספרים חברים וכל דבר שיעשה לך טוב וילטף לך את הנשמה. בהצלחה בהמשך הדרך. אם תמשיך לכתוב אמשיך לעקוב ולהגיב וזהו החיבוק הוירטואלי שאני יכולה להמשיך לתת.

אני מצטרפת לדברים החכמים, שכתבו כאן אנשים מנוסים, שעברו בעצמם את מסלול היסורים.

השגרה היא דבר מבורך, העשייה היומיומית, גידול הילדים, הקניות ואחזקת הבית, הטיולים על החוף, העבודה, בית הספר. השגרה היא תרופת פלא ללב שבור ובחלוף הזמן, הכאב יתפוס מקום מרכזי פחות בחייך. והחסר יתמלא במשהו טוב.

אני מקווה שתמשיך לכתוב. אתה מעניק כוח והשראה להרבה אנשים. אני מתפעלת מהאומץ ומהיושר שלך. אתה מבורך, למרות הכאב והאובדן. אל תשכח את זה.

שלא תדעו עוד צער לעולם!.

לצערי עברתי זאת על בשרי. בימים הראשונים אין אוויר ולנשום אך מיום ליום תגלה בעצמך שפתאום יותר קל לנשום. ואין כמו השגרה. היא מכריחה אותך לקום על הרגליים ולהמשיך. יש לך את הילדיך שזקוקים לך יותר מתמיד. הם מתגעגעים לאמא ואתה כרגע אמא ואבא עבורם. הם זקוקים לשגרה המבורכת יותר מכולם ולהמשיך במסע איתך. תדברו הרבה על אמא ומותר וצריך גם לבכות. זה כל כך משחרר.
אני בטוחה שלא ירחק היום והחיוך יעלה על פניך. אתה אדם חזק ומדהים ומגיע לך רק טוב.
מאחלת לך ימים מאושרים ואני מבטיחה שהם יגיעו כשתהיה מוכן לכך.

בשל מי שאתה, בשל אשיותך יוצאת הדופן תמיד תהווה מרכז לאנשים ומהם תבוא התמיכה בך.אתה תדע עוד אושר גם אם יהיה שונה ממה שהיה לך וגם אם לא ימחוק או יבטל את מקומה של סימה בחייך.

Dear Oren,
I've been following you for a long time and I wish there was a way I could help. I pray she is in a better place and that you and the boys will heal soon.

אין לי אלא לנחם אותך שלפחות נשמתה נמצאת בגן עדן,
ואתה צריך להתנחם לפחות שהיא כבר לא סובלת!!
אני מאחלת לך שה'' יתן לך כוחות להתחזק ולחזק את ילדיך!!ושלא תדע עוד צער כל ימי
חייך,
אשמח לקרוא עוד טורים שלך.כתיבתך נוגעת ללב,
שרה

רוצים לשמוע ממך עוד, הלוואי שעל ימים טובים יותר.

כל כך עצוב וכואב אבל תדע שעדיין חושבים עליך על סימה ועל הילדים מאז ההודעה המצערת על מותה ביקרתי כל יום באתר לבדוק אם כתבתה משהוא
מחבקים אותך מרחוק אותך ואת הילדים וחושבת עליך על ההתמודדות עם האין והריקנות העצומה אחר 3 שנים אינטנסביות ובלתי אפשריות שעברתה
תתרכז במשימה שנותרה בילדים ובחיים תלמד לצעוד מחדש עם הרוח הגבית שסימה מעניקה לך

כשהאבק ישקע,החיים ימשכו.
נחמה פורתא היא לומר לך שאשתך היתה רוצה שתמשיך לחיות ולגדל את ילדיכם המשותפים כפי שתכננתם שניכם, אבל זה נכון.
אתה היית גיבור במלחמה הזו ותמשיך להתמודד בגבורה, ולאט לאט יחזור הטעם לחיים.

סימונה שלכם איתכם כל הזמן והכל היא רואה. מעכשיו כל שנה בחנוכה ידלקו נרות החג ורוחה של אהובתכם תלכד אותכם לחגוג את חייה.
תהיו חזקים ואורן המשך לכתוב ולשלוח לנו את כתבי היד המדהימים והמרגשים שלך.
אתם לא לבד ואם תתנו לנו את האפשרות נהיה איתכם תמיד מוכנים להקשיב ולתמוך.

אורן.
שלוש שנים עברו מאז איבדתי באותה מחלקה את אהובת נפשי לאותה מחלה ארורה.
ליפני כשנה ניתקלתי ביומנך וניקרעתי מחדש.
אחי, אין לי מילים חכמות, והזמן לא ירפא את הפצע רק יכסה מעט את הכאב. בחר לחיות את היום ולחבק את התעוקה. אל תילחם ברגשות והסכם עם עצמך כי כל מה שהינך מרגיש הוא בסדר. התרכז בגידול הילדים והדחקה אינה מילת גנאי אלה כורח המציאות לעיתים.
אני מחבק אותך ואת ילדייך ויודע שתצליחו בתבונתך להישתקם ולישרוד.
אתה חייב את זה לסימה למען הילדים.
רם

קח לידיים את הספר ''מחקר סין'' של החוקר סיימון קמפבל ותקרא אותו.
קרא רק את שישים העמודים הראשונים, אחר כך תחליט אם להמשיך ולקרוא.
זה המחקר הרציני ביותר על סרטן שנכתב אי פעם.
קרא אותו, הוא ידהים אותך. הוא גם יעציב אותך, כי תגלה באיחור איך ניתן להימנע מסרטן.
בבקשה עשה את זה.למענך ולמען כל מי שאתה אוהב.
לפעמים בתוך כל הרעש ישנו מלאך אחד שמוסר לך את המידע החשוב. אל תפספס את זה.

וכשתגמור לקרוא, כתוב כאן תגובה לתגובה.

בהצלחה. חיים טובים וארוכים לך ולכל מי שישמע ממך את מה שתלמד מהמחקר הזה.

חוויתי זאת על בשרי

לך ולכל החולים הכרוניים גם

זו מנת חלקם של אנשים רבים שחולים, לא רק של חולי סרטן..
( בלי לזלזל בקושי של אף אחד)

שיהיו לכם רגעי שמחה ואושר, התחלות חדשות
הצלחות,

יש למה לקוות!

אנחנו הקוראים של היומן לא נשכח, החברים שלכם לא ישכחו המשפחה לא תשכח, אף אחד לא ישכח.

החיים חזקים מהכל ועם כל הקושי הנורא והצער האין סופי מוצאים את הכוחות להמשיך.

אני בטוח שזה מה שאשתך ז''ל רצתה ורוצה גם עכשו למעלה, שתמשיכו שתגדלו ולמורת כל הקושי תהיו מאושרים

כמו שאתה מצטייר לי לא תהיה לבד לעולם ותמיד תהיה מחוזק ויהיו סביבך וסביב ילדייך משפחה, חברים ואנשים שאוהבים אתכם ויחזקו אתכם עד אין קץ.

אתה חייב להיות חזק למען הילדים. הם זקוקים לך עכשו שתחזק את רוחם ולא תשקע במרה שחורה.
כל החיים הם מלחמת הישרדות אחת גדולה.