כשמרגילים ילד לקרבה ונענים לצרכיו הוא עלול לדרוש עוד. גם בלילה.
ואז אל תתפלאו אם הוא בוטח בכם ובעצמו.

אני אב לארבעה ילדים.הקטן שבהם כבן 8 והגדול כבן 19.
עם כולם עברנו ברמה כזו או אחרת את הסיפור הזה של ילד שמגיע באמצע הלילה למיטה שלנו.
גם אנחנו שמענו את כל התיאוריות כמה זה לא טוב וכו'.וכן-כל הילדים שלנו נרדמו לבד ועצמאית.אין קשר.
ואני אומר לכם.תעזבו שטויות.אם ילד צריך את זה צריך לתת לו את זה.
זה אולי לא קל להורה (אם כי לי באופן אישי זה היה נפלא) אבל מי אמר שלגדל ילדים זה קל?
ועוד דבר מנסיון (וזה נכון לעוד תופעות משונות שעברנו עם הילדים כשהם היו קטנים.ואתם יודעים-אני מתכוון לתופעות שפסיכולוגים עושים מהם ימבה כסף...)-אל דאגה.הכל חולף.זה תהליך שמתחיל ונגמר.הילדים שלי מ-19 ומטה כבר לא ישנים איתי ועם רעיתי במיטה כבר הרבה שנים.
אז קחו הכל בסבבה ובחיוך.

לאחר נסיון של 3 ילדים אני יכול לומר לכם שאין צורך להפוך את הנושא למשהו מורכב.
שלושתם ישנו איתנו ומכיוון שהאפשרות לבחור היתה שלהם, הם קיבלו את ההחלטה בעצמם. כל אחד עזב את המיטה שלנו בגיל אחר וכאשר הוא הרגיש מוכן ואף הרגיש שהוא רוצה את זה. עזבו כללים, תנו להם להחליט ותהנו מבחירתם ! אין מה להילחץ ולהלחיץ את הילדים.
אני כבר מתגעגע...

הכתבה מקסימה אבל נראה לי שזה גם תלוי בילד, הגדולה שלנו עברה מגיל 2-5 שתי האמצעיות לא רצו ישון איתנו והקטן היום שהוא בן ארבע וחצי עובר אלינו כמעט כל לילה אני לא רואה בזה פסול, נכון זה מעייף אבל יש קרבה וכנראה שיש ילדים שזקוקים לכך...
בתי הגדולה אמרה לי משפט יפה (היא בת 11.5) ''אמא אני לא רוצה להיות לבד ל, למה לך יש את אבא במיטה?'' כנראה שיש ילדים שזקוקים לחום אל תדאגו בגיל 18 לא יבאו את הבן זג שלהם למיטה שלכם- חה חה חה !@!

שמזהירים מפני לינה משותפת, הולכים בלילה לישון במיטה הזוגית, יחד עם עוד מישהו לצידם.
ואת מה שהם מפרגנים לעצמם כבוגרים הם מונעים מהילדים שלהם.
כמו לנו, גם לילדים נעים יותר לישון כשמישהו לצידם...