-
7.
פשוט מאוד, 14/02/07 01:41
תיכנסי לאתר. תלחצי על השם של עדית פאנק שמופיע בצד ימין. ואז תראי את כל מה שהיא כותבת כבר הרבה זמן באתר המגניב הזה. ברור? שנה טובה. -
6.
לא מצליחה להכנס לסיפור עצמו על מריה האפורה
אלה, 13/02/07 05:22
לא מצליחה להכנס לקישור של הסיפור עצמו על מריה האפורה, איפה אפשר לקרוא אותו??? -
5.
רננה, 12/02/07 11:42
איך את משחקת עם המילים ומצליחה תמיד לרגש? אומנית אמיתית את. אל תפסיקי -
4.
-
3.
-
2.
אפור מראה כי ''שחור'' לא מוחלט,וגם ''לבן'' לא מוחלט.
dafna57, 11/02/07 21:33
בילדות הלכתי עם ''אדום'', שנפגעתי הפעלתי את ה''הכחול'', ביום שהבנתי כי בחיים צריך ''איזון'', לכן ''אם הייתי ב''ימין'' פניתי ''שמאלה'' ואז התישרתי.'' עכשיו יש לי ב''כתר'' ''סגול'', -''סגול'' זה שיש איזון בין הכחול לאדום,שיש סגול זה להיות ברוחני- וכבר מקבלת מה''שמיים'' את ה''לבן'' שמעורבב עם ''זהב'' והכול שקוף. גם אם על ה''ירוק'' יש ''קרנים'' ''צהוב'' יותר מדי גם ה''ירוק'' מתיבש. כן ה''שחור'' זה ה''רע'' והרע לא מוחלט, גם ה''לבן'' הוא ה''טוב'' שלא מוחלט, כן עד שלא אהבתי את עצמי, לא ידעתי לאהוב את העולם כולו, טוב שיופיי התגלה לי בתקופה שמלא ''חופש'' גדול ו''אושר'' ענק. תודה לניסים אמון שלימד אותי איך באמת לקבל את כול הצבעים של העולם הזה,זה קבלת האחדות. מאז אני תמיד מוצאת את מה שצריכה בזמן המתאים וברגע הטוב. עכשיו אני גם אוהבת ''כתום'' שנמצא גם שיש ''חושך'' -כן רגש וחום זה אדום וצהוב-כי בכול זה יש ''פנס''. דפנה -
1.
בלי כובעים, 11/02/07 19:51
עדית, את שואלת : ''למה אנחנו זקוקים לאמונה מבחוץ, כדי למצוא חנייה מבפנים'' ? אולי, כי אמונה פנימית צריכה לדור בקורלציה עם אמונה חיצונית. כי אם אין התאמה בין השתיים - נוצר אותו הדיסונס הקוגנטיבי (''המפורסם''). וכל אחד מאיתנו צריך לתת לעצמו דין וחשבון מהיכן בדיוק נבנות האמונות שלו בעצמו, ועל מה הן נשענות. אם האמונות נובעות מאמת אובייקטיבית - אז אנחנו לא צריכים לחבוש שום כובע. כי האמת הפנימית שלנו והחיצונית חופפות. אבל אם יש פער באיך אנחנו רואים את עצמינו (בעקבות חבישת כובע זה או אחר, זה לא משנה) לבין הנתונים האוביקטיביים שהסביבה רואה אותנו - אז שום כובע לא יעזור לנו. דוגמאות לא חסר בכל תחום. אפשר להתחיל בחיצוני ופשוט וארצי, כמו בחורה שחושבת שהיא דוגמנית-על אבל בפועל היא נמוכה, שמנה, חסרת חן. או אדם שמתאמן כל חייו להיות שחקן ב-NBA ובפועל הוא נמוך, בלי יכולות אתלטיות, חסר כישרון (לא קולע לסל אף פעם) וכן הלאה. במיקרה כזה יש גבול לכמה אפשר לשקר לעצמך. ואלו המיקרים הקלים. במיקרים הקשים יותר, ניתן בקלות לחבוש כל כובע שבעולם ולהשלות את עצמך, שהנה חבשת את הכובע - אז הפכת למשהו אחר שאתה לא. וכאן הדוגמאות הן אין סופיות. החל מאנשים שמאמינים שהם משוררים, סופרים, אנשי הגות וסיפורת, מורים רוחניים, מדעני צמרת או סתם אנשים שנשפכים מעצמם וגדולתם כי חבשו איזה כובע (תואר אקדמאי כלשהו, תואר בכלל (גורו), תואר בעבודה - מנכ''ל כלשהו של חברה כלשהי). וכלה באנשים שמייחסים לעצמם תכונות-על של אנשי נועם וטוב-לב נדירים, כאלו שבטוחים שהם הם דרך הישר וטוהר המידות, כאלו שמייחסים לעצמם תכונות של יושר, או כנות, צדק, או הגינות, אמינות ועוד שלל תכונות נאצלות, שבעצם מאחרי זה מסתתרים ייצרים אפלים שהוסתרו או התחפשו ומניעים חשוכים למדי. לכן, צריך שתהיה התאמה בין האמונה שלנו בעצמנו (שניתן לתעתע בה) לבין האמונה של אחרים בנו כדי שתיווצר איזו שהיא הרמוניה בין שתי האמונות.
