היה לכאורה הבחירה היחידה לעיבוד מחודש של סשה ארגוב, אבל רק לכאורה. ארגוב כל כך מתוחכם שהעיבוד של רכטר רק גורע. עוד ועוד תיחכומים, שבע שמיניות ותשע שמיניות ופאוזות אינסופיות - מה זה הדבר הזה? אם להשתמש בלשונו של שלמי. רכטר יוצר נפלא, אלא שמכל נפלאותיו רק סוד אחד עדיין חתום בפניו, והוא סוד הפשטות.
הגב לתגובה זו