הכוונה היא שהוא מפרק את העלילה להמון המון סיפורים הבלולים וגלולים זה בזה, סיפור בתוך סיפור, סיפור מוביל לסיפור - של אנשים שהוא פוגש. גם אוסטר עושה את זה בספריו האחרונים (וגם בסרטיו, למשל ב''עישון'', אם את זוכרת)
לגבי היידישאיות, גלדשטיין הוא סופר מודרניסט, אבל יש בו משהו, שקשור לדעתי לשפה, ועובר היטב בתרגום, של היידיש המלאת חיים, התוססת, החריפה והשנונה, ולכן אני בכל זאת משייכת את זת לאידיש, כי נוכחתי בזה גם אצל כותבי אידיש אחרים, מתורגמים מראשית המאה שעברה.
ושני הספרים שלו אכן נפלאים.
הגב לתגובה זו