אצלנו בחוג לתקשורת (באוניברסיטה אחרת) הציגו מקרה בו היא ראיינה, לפני כשנה וחצי, את נטע יוסף (שאגב כתבה פה ב-NRG) ושיבשה, לטענת נטע יוסף, את דבריה לחלוטין.
המרואיינת כתבה על כך בבלוג שלה, שהוא די פופולארי.
נושא הכתבה היה רווקות דתיות לפני נישואין - מה שמוחזר השבוע לעייפה. נטע יוסף התראיינה, וכעסה מאוד כי לדבריה הכתבת שיבשה ואף העתיקה לכאורה קטעים שהיא כתבה בעצמה.
הסיפור הזה הובא בפנינו - כסטודנטים לתקשורת - בשיעור עת אתיקה עיתונאית.

היעדר התגובה שלו ''דיכא'' אותי לגמרי. חשבתי ששיריי אינם ראויים לכל התייחסות. ויתרתי. אבל כנראה העניין לא בער בעצמותיי, ולכן אינני מגלגלת עליו את האחריות לכך (מביני שירה שראו שירים שלי אהבו או לא אהבו, אבל כולם טענו שניכר כישרון...).
מכל מקום, כבר הספקתי להינחם על תגובתי האימפולסיבית כאן. אין לי די ראיות וידע מעמיק כדי להצטרף ל'עליהום' שמעורר בי במקרים דומים שאט נפש.
פרי, קבל התנצלות...:-)

ואם היא לא פרסמה 10 שנים,
אז היא היתה סופרת גדולה והיום כבר לא?
זה נמדד לפי זה?
אם כך גם דוסטויבסקי היה סופר גדול.
וכבר לא. איזה 100 שנים לא פרסם ספר.
פרי היה נאד גדול ונשאר נאד גדול.

נאמר שם ''
פרי ''הוא זה שגילה וטיפח את יונה וולך ומאיר ויזלטיר ואת חנוך לוין ''.

נשאלת השאלה מי עומד מאחורי ההצהרה הזאת הכתבת שרי מקובר –בליקוב ? או מנחם פרי עצמו שאמר לה זאת ?

אני מנחש שמנחם פרי .כך או כך זאת הצהרה שכפי שהיא כתובה שאם הכתבת כתבה אותה אז היא שגויה ואם פרי עומד מאחוריה אז היא שקרית.
אינני קורא מחשבות אבל אני תמה האם הוא דאג שהצהרה זאת תתפרסם רק במטרה לעורר פרובוקציה וויכוח מסוג זה שמתפרסם כאן . אם כך הוא הצליח.
עוד הוכחה להבנתו התקשורתית .
וודאי שלא מנחם פרי גילה את יונה וולך שהתגלתה לראשונה בידי מקסים גילן , עוד בראשית שנות השישים הוא וגבריאל מוקד הם שהיכירו לראשונה בכישרונה .
יהיה נכון לאמר שפרי ''טיפח אותה '' .כמו שגם הם טיפחו אותה ..
וודאי שזה אינו נכון לגבי מאיר ויזלטיר שהתפרסם לראשונה ב''משא '' וכבר מעל דפי ''עכשיו '' של גבריאל מוקד וייסד ביחד עם פרי את ''סימן קריאה '' .

לכל היותר יהיה נכון לאמר שפרי ''טיפח '' אותו .
זה אולי נכון לגבי חנוך לוין ואין ספק שפרי תרם רבות לפרסומו בעולם הספרות אבל נראה לי שלתיאטרון הייתה בתחום זה השפעה גדולה בהרבה.. אם כבר לוין התגלה לראשונה בתיאטרון לפני שהופיע במגזין הספרותי של מנחם פרי
.
עצוב -חבל שמישהו הרגיש צורך ביצירת פרובוקציות כשיש כל כך הרבה דברים אמיתיים שהוא יכול להתגאות בהם .

האם הוא ''ביאליק של הספרות העברית המודרנית כפי שהוא טוען ?
ביאליק של עולם הספרות הישראלית הוא לא, הוא לכל היותר היוסף קלוזנר שלו.
ולמי שלא יודע יוסף קלוזנר היה אחד העורכים החשובים של כתב העת הספרותי ''השילוח '' והאיש שתרם יותר מכל אחד אחר לפירסומם של ביאליק וטשרניחובסקי . .
הוא אדם קלאסי של ''מאחורי הקלעים של עולם הספרות ''שחש עצמו בטוח מספיק על מנת לערוך יצירות של אחרים ,אבל כנראה לא מספיק בטוח על מנת לפרסם יצירות משל עצמו . אפשר להשוות אותו לעורכים ידועים כמו מקסוול פרקינס שערך ושכתב את יצירתו של שרווד אנדרסון והפך אותו לסופר מופת . אבל מעולם לא היה מסוגל ליצור יצירה חשובה משל עצמו .
לשם השוואה עורכים חשובים אחרים גבריאל מוקד שעורך את ''עכשיו'' ואהרון אמיר שעורך את ''קשת'' שניהם פירסמו יצירות משלהם במקביל לעבודת העריכה שעשו, שירה ופרוזה ועיון במקרה של אמיר וספרי עיון ופילוסופיה וקטעי פרוזה במקרה של מוקד זאת בתוספת לעבודת העריכה החשובה שביצעו בכתבי העת שלהם שבמהלכה גילו ועודדו יוצרים רבים שהיום הם דמויות חשובות .
ומשום כך אין מה לעשות בהערכה לטווח הארוך כדמויות בעולם הספרות הם תמיד יהיו בולטים יותר וחשובים יותר ומעניינים יותר ממנחם פרי שלא פירסם שום דבר חשוב משל עצמו .
וזה מביא אותי להערכת חשיבותו של ''סימן קריאה '' המגזין הידוע של פרי משנות השבעים .
''סימן קריאה '' היה מגזין חשוב ללא ספק אבל אין להשוות אותו ואת חשיבותו ל''עכשיו '' של מוקד בתחום השירה ול''קשת '' של אהרון אמיר בתחום הפרוזה, שגילו את הרוב המוחלט של הסופרים שהופיעו על דפי ''סימן קריאה '' בשנות השבעים .

ניתן לאמר ש''סימן קריאה '' הביא אותם לידיעת קהל חדש וטיפח אותם אך לא יותר וגם לא פחות .
דהיינו ''סימן קריאה '' תרם לפופולאריזציה של זרמים ויוצרים שונים שכבר החלו להתקיים לפניו והוא הביא אותם לידיעת קהלים רחבים וחיזק אותם. אבל הוא לא יצר ולא גילה שום דבר בולט באמת .
. עובדה שני המגזינים האלו ממשיכים להתקיים ולהשפיע עד עצם היום הזה או בגלגול חדש כמו ''קשת החדשה '' או דרך יוצרים שרואים את עצמם כיורשים ישירים של מסורת ''עכשיו '' , אם גם אפשר להתווכח ( ובהחלט מתווכחים בעולם הספרות) על המשמעות והחשיבות של ההשפעה הזאת .
אין אף אחד בכל אופן שמתווכח על ההשפעה של כתב העת ''סימן קריאה '' משנות השבעים '' כי זה לא מעניין את אף אחד.
. ''סימן קריאה'' כמו נעלם ללא עקבות בולטים להוציא את הסדרה בשם זה של מנחם פרי אבל קשה לראות בה ממשיכה ישירה של כתב העת .

... בודאי שלא באותו הלהט. מהיכרותי המסויימת אותו, מדובר באדם בעל תאווה אדירה לתשומת לב, ותמיד יהנה ממנה, גם כאשר היא גורמת לא להיות מואר באור נלעג.
האישיות שלו, היא שגורמת לו (ללא צורך בהפצרות) לשפוך נהרות של מלל רברבני מלא בפרובקציות של נער מתבגר. ממש תינוק מגודל.
באשר להיותו אדם נהדר, איש איש והמפגש שהיה לו אתו.

חוץ מזה אני מגיבה לכתבה.
אם הכתבה אינה נכונה, גם התגובה
לא רלוונטית.
למרבית הצער, האדם הזה עם כל כשרונו (המסויים מאד) גרם יותר נזק מאשר תועלת.
כשתגדלי, תביני.

שסילפה באופן מחפיר את דבריו של פרי. אל תעשי איתו תחרות מי משניכם יותר מוסרי, כי אין לי ספק שתפסידי. הוא בחיים לא היה כותב על מישהו ''זבל'' בגלל כתבה שעיתון. שוביניסט? מעולם לא שמעתי טענה מגוחכת יותר. אני מאחלת לשרי מקובר לזכות בגורל הראוי לה.

העיתונאים רוצים כתבת-צבע. כל קשר בין מה שהם כותבים לבין מה שהמרואיין אומר בריאיון הוא מקרי בהחלט. אני למדתי את הלקח שלי בדרך הקשה. אני מייעץ לכל אדם להימנע כליל מריאיונות בעיתון. הוא לא יכיר את עצמו. הכתבה תציג אותו כיצור הזוי, תרדד כל תשובה שלו להצהרה קיצונית ומטופשת ותסכסך בינו לבין מקורבים וחברים, שעליהם כביכול אמר כל מני דברים לא-מחמיאים. פשוט אל תתראיינו, גם אם העיתון מאוד מבקש מכם, וגם אם נדמה לכם שזו הזדמנות להביע את דעתכם בכמה עניינים חשובים. מרגע שהסתיים הריאיון אתם בידיו של העיתונאי, והוא יעשה בכם ובשמכם הטוב מה שיתחשק לו.

לסגור ומהר ולהעביר את כל הכסף להנדסה - שם אנחנו מביאים תוצאות בלי לקשקש הרבה במוח