הלך לאיבוד באמצע.
ראשית, אין ספק שדיי לואיס דופק שם את אחת ההופעות המרשימות ביותר שנראו בשנים האחרונות ובכלל.
מדהים זו מילה מאופקת לתאר את ההופעה שלו ורק זה היה שווה את הכרטיס שלוש פעמים. גם פול דנו דופק הופעה מרשימה בתור הכומר המטורף ואחוז הדיבוק ואין ספק שהעימות ביניהם הוא עימות מרתק. יחד עם זאת הסרט מותיר בך כל הזמן ציפייה לתפנית דרמטית, תפנית שלא מגיעה ובנוסף ישנה האכזבה של הסוף המוזר והפסיכופטי.
אכן הסרט מתיימר לעסוק בדורסנות של הקפיטליזם אך הוא עושה זאת תוך הקצנה גסה של דמותו של הקפיטליסט והפיכתו למייצג של הרוע המושלם ובכך מאבד הסרט מאמינותו והופך לסרט תעמולה אנטי קפיסטליסטי.
ביחס לפסקול הרי שאיני שותף לדעת המבקר ולמרות אהבתי לרדיוהד הפסקול צורם, צווח ומטריד ולמרות שבמספר קטעים הוא מצליח להגביר את האפקט הקולנועי במספר רב יותר של סצנות הוא פשוט מפריע לצופה. הייתי מרחיק לכת ואומר שהפסקול מחקה באופן גלוי את האפקטים של הסדרה אבודים בנסיון לייצר מסתוריות ורגעי שיא מאולצים המנוגדים למתרחש בעלילה.
לסיכום, אכן סרט מרתק שמותיר אותך עם שורה של שאלות על מה שבדיוק ראית אבל לא צריך להגזיםף זו לא יצירת מופת מהשורה הראשונה אלא סרט מעניין ומיוחד שעשוי בקפידה ועיקר מעלותיו ביכולת המשחק המדהימה של דיי לואיס וגם של פול דנו.