ראשית, מה שמחתילראות עוד יצירה מרגשת שלך (עם הערות פניות אישיות שלך לצופים...), אנשים 'פשוטים' שמסתובבים ביננו כמעט שקופים, כאשר לאף אחד אין ענין וזמן וענין לעצור ולחשוב, אולי אפילו לשאול: איך החיים שלכם? איך הניתוק הזה משפחה? איך החיים בארץ זרה?'' והשפה? מנחם היה לדעת כי NOTHING STAYS THE SAME והכל פתוח והכל אפשרי.
דוד, התרגשתי לאורך כל הסרט גם מהסיבה שאימי חיה פנחס שיחקה אצלך בבת-ים/ניו-יורק ובעוד כמה סרטים. אתה ודאי זוכר אותה (קטנה ומתוקה). בלתי נשכחת... לצערי היא נפטרה לפני כשנה, בשיבה טובה, בגיל 89 (מה שלא מפחית מהכאב). אני זוכרת אותך רוכן לעברה מדבר איתה בעיראקית, מחפש את המילים.היא תמיד דיברה בגאווה גדולה על דוד אופק ומדמוני. תודה על שנתת לה הזדמנות לחוות חוויה כה יחודית ויוצאת דופן לגילה שליוותה אותה עד סוף ימיה.