לתגובה 5 - תרגימא יקר/ה, ודאי שהיה עדיף לתרגם מרוסית - אבל יש מצבים שבהם השיקול האתי גובר על האסתטי. התוכן הרלבנטי כל כך של החיבור הזה ל''כאן ולעכשיו'' שלנו בישראל הוא שהכריע את הכף. תרגמנו מאנגלית לאחר שלא מצאנו את המקור הרוסי, לא בישראל ולא ברוסיה עצמה, במשך זמן רב.רק לאחר שהתרגום מאנגלית הושלם מצאנו סופסוף את הטקסט ברוסית וערכנו השוואה קפדנית מולו בעזרתו של ''רוסולוג''. במקומות שנדרשו בהם התאמות קלות הן נעשו. בטקסט מסוג זה, שאינו ספרות בדיונית אלא חיבור בתחום ההגות והעיון, זהו הרע במיעוטו.

If there were a way without patriotism it would have been done. The problem is that the right in Israel is the engine that protects the people, and the left just tries to put a spike in the while so that the country will fail.

כדי לעולם לא להשתלהב עם ההמונים... נישמע בדיוק כמו הנוסחה: work hard play hard.
לא רק פטריוטיות יכולה לשרת מיעוט שליט, אלא גם התמכרות לשיגשוג כביכול, שרועץ את ההמונים לעבודתם למען בעלויות מופרטות.

אמנם קצת לןקה בחסר בתיאור הספר עצמו, אבל מרגשת ומעניינת

בפרפרזה על השיר שצוטט בכתבה: בזמן שאתם שרים את שירי השלום היפים ומטיפים לאי-לוחמה, ילדינו מתפוצצים באוטובוסים, בבתי הקפה, בדיסקוטקים ובדרך לבית הספר. עוד ציינתי כי למרות שלא נעים להגיד את זה, בכ''ז מדובר במאבק על אינטרסים (כלכליים, חברתיים, מעמדיים וכו'). אז מה כל כך מזעזע או פוגעני בטוקבק הזה שהייתם צריכים לצנזר אותו? ואנא, אל תצנזרו הפעם. דיעה זו לגיטימית ככל דיעה אחרת.