היא היסטוריונית מהזן הגרוע ביותר

עם זאת: הטענה שהיישוב הזניח את בטחונו של ברנר ואף אולי רצה במותו (??) , ולהוסיף את המידע על רעייתו ועל עגנון- זה לא רק שימוש באמצעים אותם המבקר שולל בצדק אצל גוברין ותלמידתה ודומיהם, אלא בענין 'הפקרת היישוב את ברנר' ניכר הניתוק מן המציאות הקשה ההיא שבה היהודים היו מיעוט נרדף חסר הגנה. ארגון ההגנה היה מסוגל להגנה ממש רק מ1938 ואילך, וברנר וסופר נוסף וחבריהם נרצחו ב1921.

מהטעם האחד שאין לתת לספרות פופולרית מעין זו לחדור שכבה חיצונית ביותר של העור, ומהטעם השני, המובן מאליו יותר, שספר זה מתאים בעיקר לנופש בכרתים או בא יווני שכן.

ודומיו.אבל ההאשמות נגד היישוב ש'הפקיר' את ברנר מסיבה כלשהי כביכול, מעידות שכולנו צריכים לזכור ולא לשכוח מה היו תנאי החיים הבלתי אפשריים כמעט של היישוב, שנמחץ בין הפטיש לסדן-בין הבריטים לבין הערבים.אין מקום להטיל את האשמה על היישוב והנהגתו, אבל זה כנראה המשך והעשרת הבטחון העכשווי בכך שישראל אשמה בהתקפות נגדה, בטרור לצורותיו, בהיותה 'סרבנית שלום' וכדומה. הטלת אשמה זו כלפי העבר לוקה באנכרוניזם, אבל משתלבת היטב במגמה המקובלת.יש להניח שהיא 'תתפוס', ומעתה היישוב אשם ברצח ברנר וחבריו (סופר נוסף שנרצח עמו).