- 13.
יוסף, 23/12/10 11:23
מדוע לא תצטט גם משירו הגדול הקורא לנו להסתלק ולקחת איתנו את מתינו ולמות באשר נמות, כלומר בעזאזאל, ורק לא כאן?
אתה אומר: אל תעצבנוני כי אצטט לכם עוד ועוד
ואתה גם מקיים.
טוב, אני יכול בלי להתעצבן, לצטט לך עוד ועוד מהשיר ההוא שיש לי בחמישה תרגומים שונים...
יכול להיות שהוא משורר טוב, אבל הוא באמת סמל המאבק לגרש אותנו מכאן לעזעזאל עד האחרון בלי שום אמפטיה שאנו מגלים כלפיו וכלפי עמו.
IP: 84.111.7.228דווח על תגובה זו
- 12.
- 11.
הקניבלית. חבקו אותו אתם ויאכל אתכם. אתם טרוריסטים לצרכי צהובונות. (ל''ת)
צבועים וצנזורים. דרוויש ביטא בשירו את הלאומנות, 31/12/08 17:15
IP: 89.138.162.141דווח על תגובה זו
- 10.
רני, יא חמוד. הטוקבקים שלך העלו חיוך על שפתיי. (ל''ת)
נ. ב., 31/12/08 01:13
IP: 79.179.128.144דווח על תגובה זו
- 9.
על לאומנות קניבלית- לכן אתם דורשים לחבקו. אתר אנטישמי לצרכי צהובונות. (ל''ת)
צנזורים ואתר חסר אחריות: דרוויש המליץ בשירו, 30/12/08 20:46
IP: 62.0.169.161דווח על תגובה זו
- 8.
לחולשה השירית. דרוויש משורר בעל יכולת בינונית שנדרש לייצג מה שלא קיים:
המובאה: ''... ההמנון הלאומי!'' אינה טובה, אלא דוגמא, 27/12/08 18:16
לאומיות פיקטיבית, והוא משתמש באופן יוצא מן הכלל ביכולות הפמפלטיות, כלומר התועמלניות, ומעליהן ציפה שירית דקה הנבקעת בכל פעם ומגלה את התוכן, שאינו שירה אלא תעמולה- זוהי באמת התכונה בה הערבים מצטיינים באופן מפליא, ואין להם מתחרים - ומניחה לקורא להבין שהוא מודה שהוא עוסק בתעמולה, וכי האמת היא שאין גלות ואין עם שעליהם הוא שר, זה אימוץ פיקטיבי של מושגים זרים. לא פעם הוא מתלונן מדוע 'אין מניחים לו' לכתוב לפי יכולותיו, ואמנם לצורך ההשג השירי מוטב היה שיכתוב לפי יכולותיו ללא 'המטען החורג' של המטלה היחצ''נית. אין כיחצ''נות ותעמולה על מנת להרע לשירה.'שאיפת השלום האנטי פשיסטית' בה הוא דבק מעוררת תמיהה לנוכח ציטוטים אחרים משיריו בהם הוא מבטא שנאה תהומית לישראל. הוא יצרן תעמולה.
IP: 85.250.181.159דווח על תגובה זו
- 7.
לוי יודה, 25/12/08 08:38
צילום כריכת הספר הוא של נכדו של מתרגם הספר דן לוי
IP: 85.250.105.34דווח על תגובה זו
- 6.
רן יגיל, 23/12/08 23:43
לאורך חמשת התגובות שתלתי שיר ארוך ויפהפה של דרוויש. נא לא לעצבנני, כי אני עוד עלול לתקוף את המגיבים בציטוטים נוספים מספריו. רני.
IP: 87.68.164.45דווח על תגובה זו
- 5.
יוסי גרנובסקי, 23/12/08 20:30
יפה מאוד. רשימה רגישה ואנושית, כפי שהיה המשורר בחייו ושיריו שיישארו לאחר מותו. מחמוד דרוויש הוא משורר של געגועים, געגועים לבית, לחום, לאהבה, לאמת וליחסי-אמת בין בני האדם, באשר הם.
IP: 84.108.238.111דווח על תגובה זו
-
רן יגיל, 23/12/08 22:56
יוסי, תודה לך על התגובה הזו. אני תוהה לאור התגובות האחרות איך אפשר לחנוק איש מת? כנראה אי אפשר. הנה עוד קצת דרוויש:
חייל חולם על חבצלות לבנות
חולם על חבצלות לבנות
על עלה של זית
על שדיה מכוסי-העלים עם ערב
חולם, אמר לי, על ציפור
על פרחי לימון
ובלי להתפלסף על חלומו
אמר, כי אינו מבין דבר
אלא כפי שהוא חש ומריח
הוא מבין, כך אמר, שמולדת
זה לשתות קפה של אימא
ולשוב עם ערב בשלום.''
יוסי, יפה אה? עכשיו כי המגיבים האחרים הרגיזו אותי, לשיר הזה יש המשך והוא ארוך. אמשיך לצטט אותו בכל התגובות כולן. ראה למעלה כל התגובות עד שייגמר. ונא לא לעצבן אותי יותר כי אחרת אצטט את כל הספר המדובר ועוד. אגב, השיר הזה הוא מתוך האנתלוגיה ''לחולמים בליל קיץ'' - מבחר שירים מהשירה הערבית שהופיעו בעיתון 77 בשנים 2004-1977. המשוך כאמור בתגובת החונק.
IP: 87.68.164.45 דווח על תגובה זו
-
- 4.
-
רן יגיל, 23/12/08 23:07
לחונק מבוסטון. הנה עוד בית משיר של מחמוד דרוויש. את הבית הראשון תוכל למצוא בתגובה של יוסי גרנובסקי. התרגום אגב של ראובן שניר
שאלתי: והאדמה?
אמר: אינני מכיר אותה
ולא חש שהיא עור גופי ופעימות לבי
כפי שנאמר בשירים
ולפתע ראיתיה
כראותי חנות, רחוב ועיתונים
שאלתי: ואוהב אתה אותה?
ענה: אוהב אני טיול קצר,
כוס יין או הרפתקה
- והאם תמות למענה?
- לא ולא!
כל אשר קושרני לאדמה
מאמר חוצב להבות ונאום!
את אהבתה חינכוני לאהוב
אך לא חשתי שליבה הוא לבי,
ולא הרחתי את העשב, השרשים, והענפים
- והיאך הייתה אהבתה? שאלתי
צורבת כשמש, כגעגועים?
אך הוא התריס לעברי:
- דרכי לאהבה רובה
ושיבת החגים מחֳרָבוֹת קדומות
ושתיקת פֶּסֶל קדום
אבוד זמן וזהות!
יפה, אה? חונק מדמעות. ראה המשך לשיר בתגובת הקשקשן.
IP: 87.68.164.45 דווח על תגובה זו
-
- 3.
מומחה לשמאלנים, 22/12/08 14:08
אם יהודי היה כותב את אותן מילים בדיוק היית מתאר אותו כ"לאומן קיצוני" ו"פשיסט".
וזו בדיוק הנקודה- אתה וחבריך הליברלים לכאורה לא באמת "שמאלנים". אתם לאומנים ערבים במסווה.
IP: 212.179.56.252דווח על תגובה זו
-
רן יגיל, 23/12/08 23:18
כיוון שאני אכבר קשקשן, החלטתי לקשקש באוזניך משירי דרוויש, יא סידי. הנה הבית השלישי של השיר, את השני והראשון היפים להלל תוכל למצוא אצל יוסי גרנובסקי ואצל החונק מבוסטון אם עוד לא נעצר בעוון רצח. ראה למעלה והנה דרוויש:
''סיפר לי על רגע הפרידה
והיאך התייפחה אמו
בדומייה עת הובילוהו
אל אי-שם בחזית
וקולה הנשבר
חקק תחת עורו תקווה חדשה:
מי ייתן ותישמע המיית יונים במשרד הביטחון
מי ייתן ותישמע המיית יונים!''
נמשיך עוד בית
''עישן, ואחר כך אמר,
כמו נמלט היה מביצת הדם:
חלמתי על חבצלות לבנות
על עלה של זית
על ציפור חובקת בוקר
על ענף לימון
- ומה ראית?
- ראיתי את שעוללתי
פטל אדום
שפוצצתי בחולות, בגופות
- כמה הרגת?
קשה למנותם
אך בעיטור זכיתי
ייסרתי עצמי וביקשתי:
תאר לי אפוא הרוג אחד.''
יפה, אה? לא קשקוש. נוגע ללב. אנושי מאוד. התרגום של ראבו שניר. המשך בלב הרגשני של תגובה מספר 2
IP: 87.68.164.45 דווח על תגובה זו
-
- 2.
יוני, 22/12/08 12:17
הם מתחילים בתיעוב וממשיכים בסלידה,ממנו ומכל יפי הנפש שמתלהבים ממנו.
מה רע לכם לכתוב על ביאליק לשם שינוי?
IP: 84.229.26.210דווח על תגובה זו
-
רן יגיל, 23/12/08 23:29
את שלושת חלקי השיר הקודמים תוכל אדון סלידה למצוא אצל יוסי גרנובסקי, החונק מבוסטון והקשקשן. התרגום הוא של ראובן שניר והנה המשך השיר, דרוויש:
''שיפר ישיבתו השתעשע בעיתון המקופל
ואמר, כמו היה משמיעני שיר:
כמו אוהל צנח על חלוקי האבנים
וחיבק את הכוכבים המנופצים
ועל מצחו הרחב כתר של דם
וחזהו ללא עיטורים
שהרי לא היטיב להילחם
איכר היה, אולי או פועל או רוכל נודד
כמו אוהל צנח על חלוקי אבנים ומת.
וזרועותיו
פרושות כשני פלגי נחל חרבים
ועת פשפשתי בכיסיו
לחפש את שמו, שתי תמונות מצאתי
אחת, של אשתו
השנייה של בתו.''
עוד בית, בבקשה
''שאלתי: התעצבת?
שיסעני: ידידי מחמוד,
העצב ציפור לבנה
שאינה קרֵבה לשדה קֶטֶל' והחיילים
פושעים הם אם מתעצבים
כלי מלחמה הייתי שם, יורק אש ומוות
ואת החלל הופך לציפור שחורה.''
יפה, אה? איך דבר כזה יכול לעורר סלידה? המשך השיר וסיומו, בתגובה של ניר - מקסים
IP: 87.68.164.45 דווח על תגובה זו
-
- 1.
-
רן יגיל, 23/12/08 23:41
ניר מקסים שכמוך. הנה עוד טעימה מדרוויש. זה סוף השיר בתרגום ראובן שניר את בתיו הבאים, כלומר תחילתו, תמצא כמובן אצל המגיבים הבאים: יוסי גרנובסקי, החונק מבוסטון, הקשקשן והרגשן. ועכשיו, הנה דרוויש:
''סיפר לי אהבתו הראשונה,
ואחר כך
על רחובות רחוקים,
על תגובות של אחר מלחמה
על גבורתם של רדיו ועיתון
וכשהסתיר שיעול במטפחתו
שאלתיו: העוד ניפגש?
ענה: בעיר רחוקה''
והנה הבית האחרון
''עת מזגתי כוסו הרביעית
אמרתי מתבדח: אתה הולך אך מה עם המולדת?
אמר: הנח לי,
אני חולם על חבצלות לבנות
על רחוב מתרונן ובית מואר
רוצה אני לב טוב, לא קליע רובה
רוצה אני יום של שמש, לא רגע ניצחון
מטורף ופשיסט
רוצה אני ילד מחייך, צוחק לאור היום,
ולא בורג בכלי מלחמה
נולדתי לחיות את זריחת השמש
ולא את שקיעתה
נפרד ממני, כי חבצלות לבנות הוא מחפש
וציפור המקדמת את פני הבוקר
על ענף של זית
כי אינו מבין דבר
אלא כפי שהוא חש ומריח
הוא מבין, אמר לי, שמולדת
זה לשתות קפה של אימא
ולשוב עם ערב בשלום.''
יפה, אה? תודה לך על התגובה המקסימה במילה אחת. רני.
IP: 87.68.164.45 דווח על תגובה זו
-