דני היקר,לא ברור לי מדוע אתה כתוב שאמך(בתיה ז"ל)עבדה בעבודה"בזויה"-כל עבודה מכבדת את בעליה..רוב נשות ירושלים ובעיקר התמניות עבדו במשק הבית כדי לעזור בפרנסת המשפחה ולא להזדקק לחסדים.לא היתה שום בושה בעבודה זו.לא הרגשנו עניים,ואתם במשפחת סרי נחשבתם כאחת המשפחות המבוססות.
לא הרגשנו שונים כי כולם חיו כך.ואגב,אני
עוד זוכרת את העוגיות של סבתא שלך ואת טעמם המתוק.את ביתכם היפה,הנקי והמטופח.

חיפשתי ברשת ללא הצלחה. מישהו יודע איך מגיעים לסיורים ?

הסיור עם דן היה מרגש.. והספר עוד יותר.. כי הוא מאפשר חשיפה עמוקה ודקה יותר מזו המתאפשרת בסיור.
תודה דן על חוויות מדהימות של שפה , סיפור וסיור בנופי ילדותך.. ילדותי ילדותינו.

הינו בסיור בירושלים ביום חמישי עם הסופר המדהים דן בניה סרי אשר סיפוריו מהלב וחוש הההומור שלו גרמו לי לצחוק בקול רם וסיפוריו המרגשים גרמו לי לדמוע ללא הפסקה.

היה מקסים ורצון לטעם של עוד.

תודה רבה.

ראיון עמוק ורגיש

Serri is the best Israeli writer,and you can't find many of them

את החנות של מוסה סרי הכירו כל מי שגר וחי בשכונת הבוכרים בירושלים היכרנו גם את בנו של מוסה סרי יוסף האבא של דן בניה שהיה יד ימנו של אביו בניהול החנות . אך המקרה העצוב שנחרט בזיכרוני אותו יום ערב חג הפסח שצלף ירדני פגע והרג את יוסף . אנחנו כילדים שהכרנו אותו ואת משפחתו עמדנו מהצד וראינו אותו שרוע על הכביד כשכובע הקסקט ומשקפיו נשמתו הצידה לקח זמן רב עד שחילצו את גופתו כי היו צליפות וקשה מאוד היה להגיע לנפגעים אז. רצנו לאימהות לספר על האסון שקרה ליוסף הבן של מוסה סרי (האבות ברובם היו בחזית המלחמה) הן התכוננו לקראת ליל הסדר . היה זעזוע והלם רב. אמי עה''ש
חשבה אולי רצוי להיות בשעות קשות אלה עם המשפחה. היא התקרב ליד החלון הבית בשכונת בית ישראל הסמוכה . ולמרבה ההפתעה המשפחה ישבה וחגגה את ליל הסדר כאילו לא היו דברים מעולם. הרושם היה כאילו אנחנו הילדים המצאנו את הספור. אך למחרת כבר כולם ידעו את האמת יוסף סרי בן של מוסה נהרג עם כנסת החג יהי זכרו ברוך.

סופר מדהים,יכולות גאוניות לתאר תמונות חייו

מומלץ להשתתף בסיור שלו. חוויה!!