אני לא מבקשת מלונדון וקירשנבאום להיות סוציאליסטים, אבל כל אדם עם חוש צדק חברתי מינימלי לא יכול להיות אטום לחלוטין למציאות החברתית כלכלית שבה הוא חי. והמציאות הזאת היא שמרבית העם חי בצמצום, בעבודה קשה, שעות רבות, ובקושי מצליח לחסוך שקל על שקל כדי לקחת משכנתא מנופחת על דירה מסכנה באחד השיכונים של ארצנו, וכאן יושבים שני מדושני עונג, שמבחינה יצרנית לא תורמים דבר לאנושות או למדינה, וחושבים ומרגישים שזה בסדר גמור לקבל סכומים אגדתיים! סכומים שאין שום קשר בינם לבין משכורת מכל עבודה אחרת במשק, ולמה? רק בגלל שמגיש אחר באותו ערוץ או בערוץ מתחרה מקבל סכום דומה. וזה נראה להם בהסדר גמור שככה תתנהל החברה - שקרום דקיק של אנשים לא יצרניים (אנשי התקשורת, סלבס למינהם) יחיו ברמה כלכלית שאין שום קשר בינה לבין הרמה הכלכלית של 99% מתושבי המדינה, והם ממרומי האולימפוס הזה ילהגו לעבר העם העובד קשה וחי בצמצום דרך הקופסא הקטנה. אותי זה מחליא! זה הכל. וזה לא עניין של קנאה. אני אומרת לך חד וחלק שאני לא הייתי מוכנה להשתתף במשחק המשכורות הזה. ואפשר לחיות טוב מאוד עם משכורת של עד 40,000 בחודש למשל - שזו גם משכורת שהיא פי 10 משכר המינימום, ושכר רוב העובדים במשק. העניין הוא שהאנשים האלה איבדו כל בושה וכל חוש פרופורציה ורגישות חברתית! ובגלל זה אין לי שום עניין לשמוע את דעותיהם על ענייני היום.

כי זה גובל בפשע להרוויח עכל כך הרבה כסף כמעט על כלום, שבמדינה המשכורת הממוצעת נמוכה פי כמה וכמה. יש גבול לכמה אנמשים יכולים חהיות גרגרניים, מדושני עונג, אטומים לחוטין לכל חוש צדק חברתי ומוסרי.

ואני לירון ארנונה
עם ספל מהביל בהפוך.
ולא אוותר בהימנונה
על שפה הנוטפת בצוף.

ואני לירון אזכורה
גם שכל מבריק וחצוף.
ובל אסחף בהיתולה,,
אל שפת המבושת בסוף.