שלום חנוך לבדו הוא סיבה שמצדיקה את המפעל הציוני. הוא לא נופל בסנטימטר מלנון, דילן, סיימון ושאר הגאונים המהממים של המוסיקה הקלה של המאה ה-20. כל ''חטאו'' הוא שהוא שר בעברית ולא באנגלית. הוא נטוע בנוף הארץ, אבל הגדולה שלו חוצה תרבויות.
חברה שלי, שנולדה וגדלה במזרח הרחוק ולא מדברת בכלל עברית, שומעת שירים של שלום חנוך, בעיקר מהאלבום ''מחכים למשיח'' - ובוכה.
אין כמוך, שלום. כמה בר מזל אני על שאני יכול להתמוגג משיריך הגאוניים.

איש טוב הביא את הדיסק הזה אלינו ובבת אחת החזיר אותי אל ילדות המלווה בצלילים של האלבום המדהים והעל זמני הזה.
שלום הוא המלך-תמיד היה ותמיד יהיה.
ראיתי את ''מחכים למשיח'' שלוש פעמים - ההופעה החיה הטובה ביותר בישראל מאז ומתמיד !
היום הבן שלי מקשיב ואוהב את ''מזל גדי'' - מה שסוגר בשבילי מעגל.
מאחל לשלום שימשיך להיות רלוונטי תמיד.
אלון - ישר כח - כתבה רגישה ומחכימה!

ובעיקר גורם לכולם לגלות את שלום חנוך מחדש.כי הוא מאלה שאף פעם לא יתיישנו ותמיד יישארו רלונטים.כל הכבוד למעריב על הכתבה המושקעת הזאת.

שמישהו ירים את הכפפה כבר גדלתי על השירים שלכם

כתבה מעניינת, מלאה בהערצה וכבוד לאמן הגדול הזה.
נהניתי לקרוא

בכמה מובנים:
קודם כל, מרתקת. מרגשת. כתובה באיפוק. עבודה מעמיקה ורצינית, מתוך כבוד ועניין.
קראתי בהתרגשות ובסקרנות מההתחלה עד הסוף.
יוצאת מן הכלל גם במובן שכבר לא רואים כתבות מושקעות כאלה, שבהן הכותב לוקח ברצינות גם את מושא הכתבה וגם את עבודתו שלו.
לא כתבת רינגטון, לא אינסטנט, לא ראיון רדוד ולא הגיג מתחכם.
תודה לאלון הדר ולעורכיו.