קראתי את הספר עד תום רק כדי לגלות לתדהמתי שאיו גבול לטעם הרע. גבב של דמויות שטחיות שאין לתאר.רובן ככולן תלותיות, מסכנות, איזו ביקורת יש כאן על החברה הישראלית? זה לא מורכב ומחוכם מספיק.

כאב לב על כריתת היערות שהרי הספר הינו בין מעל ל-400 עמודים ריקים מתוכן.

חבל.

גלסנר או טאוב

יש שמועות שהמפעל לפני סגירה מחוסר כדאיות
מה חדש בגו ?

שמראה לכולנו מורכבות במקום שאנו נוטים לתייג בשחור ולהתעלם ממנו.

אבריבאדי'ז גאט א הנגרי הארט,
אבריבאדי'ז גאט א הנגרי הארט.

פשוט רע ולא מעניין

נראה לי מר גלסנר היקר שלא ממש הבנת או שלא נתת לעצמך לקרוא את הספר מנקודת מבט נקיה אלא המבקר היהיר שבך מיד צץ כך שלא יכולת להבין שטאוב הגאון ומוכשר כל כך אינו מציע שעולם הלילה הוא אלטרנטיבה למיינסטרים, נהפוך הוא, הוא חי שם בדיוק ליד, כמה מטרים מרחוב שינקין ה''אלטרנטיבי'', ואינו נוגע בעולמך או בעולמו של מי שאינו שייך לשם. ושייכים לשם הרבה אנשים, שלמעט מיקה והמשפחה הדפוקה שלה, כל המשפחות מתוארות כנורמליות לחלוטין, כאלו שמהן לא אמורה לצאת חשפנית כמו נוקי למשל, שאין לה תירוצים אך היא בוחרת בחיים האלה. כמו כל שאר הדמויות. המסר העמוק שעובר מהספר היפיפה והחדשני הזה הוא שהכל בחירה.
בחירה מודעת.
מודת מידי.
ושגם ה''רפש'' והסליזיות המתוארים עד כדי חרמנות הם נורמלים לחלוטין גם בעולמינו המושלם שלא מתרועע בעולם שטאוב ברא.
טאוב כיוון גבוה וגם הצליח.
מעניין איך היה יוצא רומן הביכורים שלך?

אצ'ה ניגן שם גיטרה סולו אני לא זוכר מי היה הבסיסט אבל הייתם אחלה להקה.

חשפניות, רצח, מועדון חשפנות, משיכה לנשים צעירות וסליזיות.
אף אחד לא מבקר ספרים כאלה בעיתונים מרכזיים בארה''ב.

כמה מביך שבישראל עלילת ספר כזה מקבלת כזאת במה.

האם הספרות בישראל שוקעת?

א. מזמן לא קראתי ספר ישראלי שמספר סיפור. ואלנבי מספר סיפור.
ב. מה צריך יותר מזה ? מספר יספר סיפור ?

דיייייייייייייייייייי. לך תעשה עם עצמך משהו כבר. אותו מאמר כבר 10 שנים

והם מאוד נהנו אפילו שביום העצמאות אנחנו לא צוהלים. לא, איננו שמאלנים, סתם דובים. בתור דובים אין לנו שום ענין בקוממיות ישראל רק בקוממיות ארטיקה.

שהרומן הזה הוא תסריט, ולא ספרות. צריכה להיות דרך אמצע בין התיאוריה הדי נכונה של טאוב בנוגע לפעולות במקום רגשות, למה שהביא לידי ביצוע - מאוד פשטני ומשעמם ,בספר.בשבילי הקריאה היתה מיבשת, בטח אחרי שתופסים את הפרינציפ, והפסקתי. לא אוהב לקרוא הוראות הפעלה.

העלילה לא מספיק מותחת ולא מחזיקה ספר כל כך עב כרס. הלשון הרזה, המשפטים הקצרים , הדלות הרעיונית - כל אלה מתחילים לשעמם מהר מאד. ספר חלול שמחמיץ את ההווויה המסקרנת באמת של השוליים של תל אביב. איכשהו, אצל גדי אטוב רחוב אלנבי יוצא סטרילי. הוא לא באמת יכול או מסוגל לכתוב על השוליים של החברה הישראלית.
ובערה לאריק גלסנר: אני דווקא מעריך אותך כמבקר ספרות אבל להשוות גם אם במרומז ובכמעט את הספר הזה ל''זכרון דברים'' זה פשוט צחוק מעבודה, גם אם אתה חבר של טאוב והתפלת למצוא איזו מחמאה לספר הקלוש הזה.