לקחו כמה אנשים שבראשם: טמירה ירדני יואב צפיר, צביקה הדר, ודומים, לקחו כמה יוצאי תכניות ריאלטי פחות או יותר מוכשרים (בעיקר פחות) ופשוט עשו 20 סדרות והפקות דומות אחת לשניה, ואז, לבסוף זרקו אותם לYES או לשידורי קשת (ובקרוב מאוד היכונו לשגעת כוכב נולד בערוץ ה''מוזיקה'' 24 שגם נקנה על ידי המוסקטרים) אז למה אנחנו צופים בכל זאת? כי הקהל משועמם והקהל רעב, וקהל רעב אוכל מה שנותנים לו.
נתנו ליואב צפיר לביים או לכתוב תסריט או האל יודע מה, ולא במקרה זה בדר''כ נראה נורא, ובמקרה הטוב מוצג לפנינו קונספט מעניין , שכתוב מבוים ומשוחק זוועות עולם. כשכבר יוצא לי לזפזפ ואפילו לצפות אני אומרת לעצמי:יא-אללה, רעיון שיכול להיות כ''כ טוב מתבזבז. אם רק היו עושים את זה באמריקה. בואו נודה באמת, אם הם עצמם צוחקים על עצמם, למה שאנחנו ניקח אותם ברצינות?
הנפילה החדשה הגדולה אחרי דנקר ושות' זה תיכון השיר שלנו, כמה טררם ככה מביך.
עצוב שטדי הפקות שיכלו ליצג ולבחור אמנים איכותיים בחרו לרדת כ''כ נמוך. עצוב לכל אלו שחתומים אצלם ולא מבינים איזה עוול הם עושים לקריירה שלהם. ועצוב לנו כקהל שרוצה לצרוך תרבות ומקבל חיקוי של תרבות סוג ז'.