אתה מתווכח וויכוח פוליטי שהוא התפרצות אל דלת פתוחה מבחינת הסופר. שריד מדבר כביכול מגרונו של איש השב''כ אולם הוא אינו חושב כמוהו! אתה מבלבל בין כל רבדי המציאות המדממת ושוזר אותם באופן תמוה.
אין ברומן שום גזענות או התנשאות. נהפוך-הוא. המספר יודע להעריך ואף לאהוב את הערבים הראויים לכך (האני). בדיוק כמו שהוא יודע להעריך ולאהוב את היהודים שראויים לכך (חיים). אף אחד לא אוהב את ''כל'' הערבים או את ''כל'' היהודים.
סיגי איננה רלוונטית לעלילה המרכזית, לכן היא נשארת ברקע.
ויש עוד המון מה להעיר על דבריך אך אסתפק בהערה אחת נוספת: שריד, בניגוד לרוב הסופרים הישראלים (שמברברים את עצמם לדעת), הסתפק בכתיבת רומן של פחות ממאתיים עמודים, ועל כך מגיע לו כבוד גדול.

וצנזרו.

ובכל זאת אני חייב לקרוא את הספר