איה - ממש לא נכון שזה שם נפוץ. בסקירה של 16 התנחלויות שונות: אלון מורה, אלון שבות, קדומים, חברון, קרית ארבע, שבי שומרון, אפרת, בית אל, תפוח, דולב, מעלה מכמש, אלעזר, נווה דניאל, נווה דקלים, עצמונה, וכפר דרום מצאתי את השם איה רק 5 פעמים, וכולן ביישובים שונים. לשם השוואה, שם מתנחלי פופולרי כמו מוריה מופיע 40 פעמים ביישוב אפרת לבדו.
ברור שהשם איה הוא המצאה של עמרוסי, המצאה שאכן רומזת לנוהג קיים, אך לא נפוץ מאוד, לקרוא בשם שהוא ראשי תיבות. הדוגמא המקורית ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא זו של חושן טהמם - טובה הארץ מאוד מאוד. הדוגמא של עמרוסי היא מוצלחת במיוחד משום שהיא מצליחה לשלב כמה אלמנטים, כמו הנוהג להפסיק במקף בין הי' לה' (דווקא, ולא כפי שכתבת בין הא'
לי'). בנוסף, יתכן שראשי התיבות רומזות גם לשמו של אי''ה, הוא הרב אברהם יצחק הכהן (קוק).
למך - מקורה של המילה במדרש חז''ל על למך, שמובא בפירושו של רש''י:
''שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת, והרגו. וכיון שידע שהוא קין זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו'' (רש''י בראשית פרק ד פסוק כג)
על פי המדרש למך הוא עיוור שבשל עיוורנו יורה בטעות בקין, ואחר כך הורג בטעות את תובל קין בנו (של למך). מי שעושה טעויות
בשוגג נקרא אפוא ביידיש ''למך''.
כתוספת למספור הכיתות, אציין שני ספרי ילדים שקשורים לנושא: בספר ''הכיתה המעופפת'' של אריך קסטנר מופיעים גם תלמידי הכיתה השלישית והרביעית. הספר ''השד מהשביעית'' של קורנל מקושינסקי תורגם פעמיים: פעם כ''השד מהשביעית'', ופעם כ''השד מכיתה ז'''. כמובן שחלק גדול מהתיאורים בספר לא מתאימים לילד בכיתה ז', אבל מתאימים לשביעיסט...