ועג'מי עצמו סרט מדהים. כמו בעיטה חזקה בבטן הרגשתי כשראיתי אותו.

כל הכבוד ליוצרים

סרט באמת חזק. עם המון רגעים מרתקים ומקפיאים. הנער המסתנן. ממש חשתי את מר גורלו. אבל אין מה לעשות, שיבואו בטענות למחבלים.

I saw this movie last night in NY - excellent! I hope they win the Oscar.

כתושבת השכונה אני חייבת לומר שהסרט יפה ומרגש מאוד. ומעורר מחשבות. אין לי ספק שהוא גם מציאותי אבל קצת מרגיז שנראה כאילו כל אחד שגר ביפו הוא פושע או מתדרדר לפשע בעקבות הגורל הקשה. יש כאן המון אנשים טובים שחיים את חייהם בשקט. אנשים נורמלים. אתם מוזמנים לבקר ולראות בעצמכם, אף אחד לא יירה בכם בדרך.

''עג'מי'' הוא הישג נפלא ומפתיע, שכמותו לא נראה פה לפחות עשור. לא רק בגלל הטיפול הרגיש בשכונה המתפוררת...''

מדוע קל לנו כל כך לרחם ולחמול על האחר, אני חושבת שאנו צריכים לעבוד יותר על אהבה עצמית שלנו, לנו, לעם, היהודי כמובן.

כיוון שלמרות העירוב היהודי-ערבי המיוחל והנכסף, המציאות חובטת על פני השטח. אין עירוב! ואם כבר אין עירוב! אני בוחרת בי, בצד שלי, בעם שלי.

כואב לי לראות את הכאב של הצד השני, אך אני חיבת לזכור, שבצד הזה יש אכזריות כלפי, ואני זזה הצידה.

לא נותנת ל ''מבנה מקורי ומרשים; בימוי בוטח בעצמו; דיאלוגים מזהירים; משחק אמין; צילום יוצא מן הכלל, הנאמן באופן מושלם לסיפור יוצא הדופן...'' לטעטע את חושיי ולהסיתי מדרך השכל הישר.

סרט מעולה ומרתק, בעיקר בגלל שהוא חברתי ולא פוליטי. חדי העין יבחינו כי כל הקורבנות ששילמו בחייהם בסרט זה היו רק היהודים!

אני אוהב לקרוא את הביקורות שלך, אבל לפעמים אתה מה שקוראים בשפת הרחוב פלספן. אני אוהב את העומק והידע הנרחב שלך בתחום, שמסייעים לבטח ביצירת ביקורת ראויה. אבל כמה מילים אפשר לשפוך, לעיתים בשפה גבוהה מידי ולא קולחת. על הביקורת הזו - כל הכבוד.

רגע אני שומע תקתוקי משיח בדלת....טוב זאת רק הפיצה שהגיעה!!
אם אכן הסרט בנוי על הרבה דמויות ראשיות זה כבר מעניק לו יתרון לדעתי, מעניין אגב מה שניצר חושב על תמרות עשן אשר גם בה יש כעשר דמויות מובילות ולדעתי אחת הסדרות המרתקות ששודרו כאן! (אני ראיתי באינטרנט)

אגב בחודש האחרון ראיתי בלי להגזים קרוב למאה סרטים ישנים (יחסית) שהורדתי באינטרנט וכולם יכולים להיות סרט העשור מבחינת המבנה הביצוע והחידושים שהם מביאים ! כל הסרטים אמריקאים ואני לא מחובבי אמריקה הפוליטית.

ראיתי את הסרט בשבוע שעבר בפסטיבל הסרטים בטורונטו, ומאז אני לא מפסיק לשיר לו שירי הלל. חובה לראות! שמחתי לקרוא שהסרט יופץ בארה''ב.

כמה שהפחד הזה מלהסתכל על אורח חיינו כחברה באופן ביקורתי הוא גדול.
רבים מתקשים להסתכל על המציאות משני צידי המתרס, מה שדורש פתיחות וראייה רחבה של מצבים.
מהו בדיוק הפחד הזה שגורם לאנשים גם באשכול הזה להגיב בהתגוננות כה גדולה ? מדוע מנסים אנשים לחיות את חייהם כמסע פרסומת המנסה להתעלם מכל מה שלא מחמיא לו?
בהקשר של יפו הכל כך מרכזית (גיאוגרפית ופוליטית) בפרק הציוני של מדינת ישראל, זה יכול לעורר בי כמה תהיות.
ראו את הסרט, היו אמיצים, נסו לקבל טוב יחד עם רע וזיכרו שאלו מושגים שהמציא האדם והמציאות אינה מתחלקת לטוב ורע, כמו שהיא לא מתחלקת ומתמיינת למשפחות צומח וחי, לשמות משפחה,למדינות, את זה עושה האדם ולשנות את אלו רק הוא יוכל.

אבל במקרה הזה מאיר פגעת כמו שצריך, הסרט הזה יזכר בדברי הימים של הקולנוע והחברה בישראל כיצירה מטלטלת ומהממת, בהחלט ראוי לכל שבח. רוצו לראות.

אין גבול לשנאה העצמית של חלק מהישראלים