הלילה בפאריס סיימתי לקרוא את ''בגוף ראשון'' של שמעון בלס, ובגמיעה מהירה. הספר קריא מאוד ומעניין מאוד, אבל לא אדבר כמבקר. הספר מעניין עבורי במיוחד בשני צירים: הראשון, מבט על הישראלי הזה שלא חצה ים בדרך לכאן והסתכלותו על האזור, ישראלי אחר ומעניין. השני, הוא התפתחות הסופר במעבר ממילייה תרבותי עיראקי (כנער) לזה הישראלי והצרפתי, על המפגשים השונים עם אנשים שאנחנו מכירים ושלא ועל דרך הסופר (אנקדוטה מעניינת: בערבי ספרות בישראל מקשיבים פחות או יותר בשקט לשירים, לפחות בתחילת הערב, ובבגדאד, כך מתוך הספר, מריעים תוך כדי הקריאה אם יש הצדקה ומבקשים לחזור על חלקים אהובים). יצא לי לפגוש את שמעון בלס בפאריס מתוך יוזמה שלי אחרי פגישה מקרית ברחוב דיזנגוף (והמעברה בתיקי). קראתי מעט מדי מבלס, ולא באתי לפגישה כקורא/חוקר. שוחחנו גם על דברים שעלו בשיחה של בלס עם רן יגיל, ולרגע בלס חייך ושאל: אז מה אתה רוצה ממני? אמרתי שרק לשתות איתו קפה. אני מספר זאת כדי לומר שאני רואה עוד חשיבות ל''בגוף ראשון'', והיא אספקת מפתחות כדי לגשת ליצירתו של בלס מתוך הקשר רחב. אז טוב שהוא דיבר בגוף ראשון ויישר כוח גם לרני על המאמראיון.