יותם, סופר אמיץ המאמין בדרכו ולא נותן למערכת הספרותית לרמוס אותו בעריכות מיותרות של פוזות של עורכים צעירים בהוצאות אשר לא ידעו את יוסף. זוכר את ''כיכר הקוקיה'' שלו שהופיע בספרית מעריב כמדומני לפני שנים כספר מרגש.

מתי באמת יכריזו על פרס פנחס שדה ויעניקו אותו אחר כבוד ליותם ראובני, תלמידו השונה ממנו.

קורא את הספר המרגש הזה עכשיו ונהנה מכל פרק מתוך המאה. מקווה שזה לא יתקלקל לי

מי שכתב סיפור אוונגרדי אמיתי כמו ''השערות על מותו של פייר פאולו פאוזוליני'' המתחיל בצירוף חוזר ונשנה חזק כל כך, והמכיר מכיר והמבין יבין, כמה רע יכול כבר להיות הרומן החדש שלו? תשובה: לא יכול להיות רע. נקרא.

אני ממליץ בחום על פרק 41, הפרק שבו הגיבור הולך לקבר של אמו שאותה איבד כילד, ואשר לא ביקר בו שנים בגלל השלטון הקומוניסטי שסגר את השערים לרומניה. זה כמובן מתקשר לביוגרפיה של ראובני ושל סופרים אחרים שאיבדו את אמם בגיל צעיר וזה פצע פתוח אצלם. זה פרק מרגש ומצמרר. ממש כדאי.

צפו בפרקים הבאים ותמשיכו לראות איזה עיקרון קל

תמיד אמרתי שחבל שיותם הומו, כי אני זוכרת אותו מה-זה חתיך בשנות השבעים-שמונים, כמו דוריאן של וויילד. נשמע ספר טוב. תודה.

קראתי מאמר של עמרי הרצוג על ''יובל'' רומן של יותם ראובני. קניתי את הספר מיותם בשוק הספר החופשי שהיה בקולנוע ''זמיר'' וקראתי. ההתחלה מאוד חזקה, אבל הספר היה צריך עריכה, בעיקר צמצום. הוא לטעמי ארוך מדי. בכל אופן, הדמות הזאת של הזמר שנכנס לקומה הייתה חזקה בעיניי. מעניין איך השדרן הזה שרן כותב עליו.

אהבתי בשעתו את ''בעד ההזיה'' ואת ספר השירים ''עצב שנאגר בחלום''. רן, תודה שהזכרת לי, נראה שאקנה את הספר.