אם מאיר שניצר קוטל אותו וחושב כי הוא גרוע.

סרט חזק מאוד על המלחמה בעירק.

1) מצא לך מדינה נידחת (למשל סורינאם)
2) סע לשם, קח בחור עם מצלמה ואחד עם מיקרופון
3) צלם סידרה של סצנות עצובות, אלימות או שלא קורה בהן שום דבר בכלל (אבל בשום אופן לא שמחות או מצחיקות). לא צריך שיהיה קשר בין הסצנות.
4) תן לעורך טוב להוציא משהו מהחומר המצולם (אחרת לא יקבלו לפסטיבל - עורכים יודעים מה צריך לעשות).
5) שלח ל-500 פסטיבלים ברחבי העולם.
6) קבל פיצוץ של ביקורת.

כל המתנשאים, אלה שמנסים באופן כל כך נואש להבדיל עצמם מההמון, בלי שום ניסיון להתנסות באמת בדבר שהם דוחים.
אז נכון, הוליווד השתנתה, ונכון, יש הרבה יותר סרטים בזויים וחסרי כל רעיון. אבל זה מה שמוכר היום, אין מה לעשות, הוליווד (כמו כל תעשייה גדולה) עושה כל שביכולתה כדיי להיות רווחית. וזה לצערנו כולל יצירת סרטים בזויים, ממוחזרים, חסרי סיפור אמיתי ועם שימוש באלימות, במיניות או בשם של שחקן זה או אחר שעבר זמנו, רק כדיי למכור כרטיסים. אבל האמירה שכל סרט שייצא בעשור האחרון בהוליווד לא שווה צפייה היא מתנשאת, ונראה שהיא נאמרת רק כדיי להבדיל את עצמך מההמון אותו אתה כל כך מתעב.
אין לי בכלל ספק שראית את כל הסרטים שרשמת שם, ואף נהנת מהם. אבל תן לי לשאות אותך שאלה אחת. אם אותו סרט בדיוק, עם אותו תסריט ואותן סצינות אחת לאחת היה סרט הוליוודי, באנגלית, האם היית באמת נהנה ממנו, או שהיית מחפש הרבה יותר בכח את המסחור, המחזור, השעמום וחוסר האמנותיות?
אני יכול להודות פה שסביר להניח שלא ראיתי אף אחד מהסרטים שהזכרת, אבל אני יכול להגיד בפה מלא שאני לא אפסול אף אחד מהם עוד לפניי הצפייה.

או לחילופין ''השטיח'' (או משהו כזה) מאיראן או'' 4 חודשים, שבועיים, יום אחד וחצי שעה'' המולדבי, העיקר לא מאמריקה. חבריך הטובים לאיחוד האירופי או במזרח הרחוק או מכל מדינה אקזוטית עדיף על סרט דובר אנגלית.
לפלצנות הביקורתית אין גבול ! הקולנוע הוא בידור פופולרי, כך היה פעם וכך היום ומי שמעוניין באומנות שילך למוזיאון או לספרייה - השאלה המרכזית האם הוא מבדר, עשוי טוב, לא פוגע באינטליגנציה של הצופים ובעל ערך קולנוע או אומנותי כלשהוא (והדגש על ערך או אספקטים).
יחד עם זאת, אין ספק שהוליווד מייצרת ברובה זבלונים שפונים לקהל היעד העיקרי - גיל הטיפשעשרה ובני המעמד הבורגני והמשועמם וכמו כל התרבות המערבית גם הקולנוע נמצא בירידה (כתוצאה מתרבות הצריכה).
אבל גם בימים עברו היו מספיק זבלונים רק שהם לא טריים בזיכרון וגם היום יש יצירות מופת, גם מארה''ב כמו ממזרים חסרי כבוד, ההתנקשות בג'סי ג'יימס, ממנטו, מלהולנד דרייב, קינג קונג, טיסה 93 ואחרים.

מה כבר הבן אדם הפשוט רוצה מסרט קולנוע? אקירה קורוסווה אמר זאת בצורה הברורה ביותר - שהסרט יסופר בצורה הפשוטה ביותר וללא כל התחכמות. אני רוצה לראות מולי סרט שמסופר בצורה פשוטה, שיפתיע מדי פעם ויצליח להבהיר את העלילה שלו בכל אמצעי טכני שיש ברשותו, ולא חשוב אם האמצעי מושלם או לא, העיקר שיפתיע מבחינה סיפורית וויזואלית.

מה מאיר שניצר רוצה מסרט קולנוע? כשאני קורא את הביקורות שלו שמתפרסמות כאן בNRG, אני נאלץ להתוודות שפשוט אין לי מושג. רוב הביקורות שלו הם כל כך קטלניות, שאי אפשר שלא לעקם את הפרצוף מרוב תמיהה מההתנשאות, הזלזול והבוז שהוא שופך על סרטים. מילא שהוא יוצא במתקפה נגד הוליווד שמוציאה שורה של סרטי המשך ומתמקדת בסרטים ברמה לתינוקות, אבל גם כשיוצאים סרטים שטיפה עולים רמה, אז הוא שופך עליהם בוז כל כך גדול בגלל שהפשע הגדול שלהם הוא שהם מנסים להיות ידידותיים לקהל.

כשמישהו מנסה להמליץ על משהו קצת אחר, זה דבר מבורך. בצער רב, זה לא המקרה של שניצר, שבעיניי הוא ממש לא מושך אותי לראות את הסרטים שהוא ממליץ. בעיניי, בזמן שהוא כותב, הציבור הרחב לא ניצב מולו, אלא אך ורק התסביכים הפרטיים שלו.

בזה אני מסכים מאד איתך מאיר:
אני הולך רק לסרטים שקיבלו חמישה כוכבים מהמבקרים (או ממוצע ארבע וחצי).
כמעט תמיד אני מתחרט שהלכתי, לא בגלל שהסרט ''אומנותי'' מדי, אלא להיפך -הוא מסחרי- צפוי- עשיר באפקטים נבובים ובקיצור הוליוודי מדי.
נדמה כאילו שהמבקרים מפחדים להצטייר כמתנשאים על הציבור הרחב.
הלו!! זה התפקיד שלכם: להגיד את האמת שלכם כבעלי מקצוע (ואולי קצת ''לחנך'' אותנו).
החנפנות של המבקרים נובעת אולי מתופעה בעייתית אחרת: אולי המערכת של העיתון/ אתר בוחרת מבקרים לא ממש רציניים (ואולי מטעמי רייטינג?).

והיו זוכים להצלחה גם בעשורים קודמים.
בהוליווד כבר אמרו שלא ברור מאין ימצאו עשרה סרטים מועמדים לאוסקר השנה...

בשנות השמונים תשעים התגעגעתם לקולנוע של פעם, היום אתם מתגעגעים לקולנוע של שנות השמונים תשעים.
היום אנחנו אומרים שאתמול היה טוב, ומחר נגיד שהיום היה טוב - אז אולי בואו פשוט נגיד שהיום טוב וזהו?

מצחיק שכללת את טרנטינו ברשימת הבמאים של שנות ה2000, כשהסרטים הטובים היחידים שלו יצאו בשנות התשעים
מאז ספרות זולה, הוא לא הוציא שום סרט שווה צפיה והרבה מהם גובלים ואף עוברים את גבול הביזיון - ע''ע ''חסין מוות''.

כמו הרבה מבקרים מסוגך (מי אמר דובדבני וקליין), אתה פשוט שונא את הרעיון שאמנות יכולה להיות פופולארית.

מה שחשוב לך זה להיות מיוחד בכל מחיר, ולהתאים את עצמך לאיזה בון טון מדומיין רק בשביל להזין את האשלייה הנרקסיסטית שלך שאתה הבן אדם הכי מיוחד ואנין בעולם וכל השאר פראים נחותים...

לכלכת על אדפטיישן, הסרטים של מ.שמיליאן ,והאביר האפל, אבל אני לא מאמין שאתה עצמך חושב שהם סרטים עד כדי כך גרועים...

כל הסרטים שפירגנת להם, בקושי הביאו אלפים בודדים לאולמות, והאמת היא שהם פשוט נון אייטם בתרבות המערב.
לא נמאס לך אף פעם להיות כ''כ לא רלוונטי?

אמנם רחוק מימי הזוהר, אבל עדיין יש את מיאיקה, קיטאנו, ובמיוחד קורידה. איפה הם ואיפה הוליווד הרקובה והמטופשת