בהקשר לנושא של פארק ענבה, האם אומרים עינב (Einav) או ענב (Anav)?

השבוש ''אני יגיד...'' מקורו בשבוש אחר, שהוא השמטת העצור 'א' בתחילת המילה. למעשה מדובר ב ''אני (a)גיד''. היוד נוצרת בגלל שתי תנועות עוקבות, דבר שלא (אינו) קיים בעברית.
הצווי למעשה כבר נעלם מהשפה המדוברת, וטוב שכך. הדבר מפשט ומקל. חוץ מ''קפוץ תביא לי חומוס''. שים לב ש''תביא'' כבר מופיע בזמן עתיד.
הן ''הן ילכו'' והן ''אני לא יודע'' כבר אינם שבושים (כבר לא שבושים). ובכלל, האוזן אינה מבדילה (לא מבדילה) בין ''הן'' ל''הם''.

למרבה הצער יש אנארכיה בתוכניות הלימודים לא רק בספרות...
כל מורה בוחר מה ללמד ובאיזה ספר לימוד להשתמש!
יש לבטל את ההבדלים והגיע הזמן ששר החנוך יתעורר ויפעל

האם זכותו של המורה להכניס לכיתה דיון אוהד במשנתו של הרב כהנא?

לשאול למה בעצם לא ולטעון שמותר ללמוד את התנ''ך בו כתוב על השמדת עם זאת היתממות.

כל אהבתי לדעת
כל תאוותי להיוודע
לכבודך.

איך לפעמים אני משתרבבת:
שולחת משושים עושה טובות עם כל החצוצרה בחוץ
שולחת משושים עושה טובות עם כל החצוצרה בחוץ -
רע בחוץ!

הרעד המתפנק של חיות הבר הקטנות
המתרמזות מחולצתה הדקה

טוב אני לא יכול להקיף אישה
שלוש מאות שישים וחמש מעלות
תמיד נשאר לה סדק דרכו
היא יכולה פתאום להתגלות.
לעובר שב בא ולוקח
כל מה שהיא רוצה לתת
היא רק חוטפת לעצמה
עוד רגע אחד רוטט.

גופה זה חלקת מכרזים
נפלאת גמישותה בין קוויה
שכמה מהם מופרזים
כמו מספר מאהביה
תתארו לכם.

כשהיתה מתמלאת עד לאין הכילה
אז פיה היה באזני מפכה
צלילים מתוקים לא הבנתי מילה
אך הייתי צוחק ודומם מבכה

ובסדרה ''הכל דבש'' גסויות בלי גבול
ובלי שום מטרה.

מי שהחליט ללמד את השיר של וולך בשיעור, מעניין אם היה רוצה לשמוע את בנו/בתו אומר/ת מולו ''זין'' ו''כוס''?

אני פשוט המום איך אדם ברמתך מסוגל להעמיד בשורה אחת פניני שירה נפלאות עם טכסט שמקומו יכירנו רק על קירות שרותים ציבוריים

מקובל לחשוב שהאומר ''הכל עלי'' משתמש בסלנג - ולא היא. בפרשת פילגש בגבעה אומר הזקן המארח להלך עם הפילגש ''כל מחסורך עלי''.

מעבר לזה שזו טעות בסיסית של גוף יחיד עתיד, לא רק אנשים ברחוב טועים ומבטאים לא נכון את המילה, אלא הרבה פעמים גם חברות שמתרגמות סרטים או סתם מוסיפות תרגום לחרשים, רושמים עם י במקום עם א. אז איך ילמדו ילדנו?

(הומואים או לא הומואים), מבחינה אמנותית גרידה, כל הדוגמאות שהבאת, בלי שום יוצא מן הכלל, ביאליק שיר השירים, עמיחי ועוד, כולן עולות אלפי מונים ביופין על השירים של יונה וולך.

איך אפשר בכלל להשוות שורות כמו ''בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים''
או כמו ''לבך משחק תופסת דם/ בתוך עורקייך''
ל- ''ביצים מדומות/ המסתירות כוס תאוותני/ או כוס/ המסתיר ביצים'' או ל- ''ויורידו אותך/ ישר על הזין שלי''??

האמת, עד עכשיו חשבתי שההתקפה על וולך הייתה מיותרת, אבל כעת אני רואה שזה נבע מחוסר ההיכרות שלי עם השירים שלה. עכשיו, כשאני רואה את הדוגמאות שהבאת, אני מתחיל לחשוב שאולי יש דברים בגו'... חס וחלילה, לא בגלל היחסים החד מיניים המתוארים (והאמת שלפי השורה השנייה של וולך זה יכול להיות גם מין בין גבר לאישה), אלא פשוט בגלל הרמה של הטקסט.

אז כן... למילים יש חשיבות. תנסו להגיד לבת הזוג שלכם ''הז*ן שלי יהיה בכ*ס שלך'' (סגנון וולכי) אל מול ''ונצחק יחד ונתעלס'' (ח''נ ביאליק).
יש עניין של טעם טוב, גם בנושאים שבינו לבינה. ארוטיקה בסגנון שיר השירים - בכיף. טקסטים מגעילים לא.

ובבקשה לא להגיד ''מי יחליט מהו טקסט מגעיל?''
כולם יודעים ומבינים את ההבדל.