ילדות כמו פרשס יש בכל הגוונים ובכל המידות וכולן עוברות התעללות מינית.

אתה סתם זכר עלוב שחוגג את האינטלקט שלו ע''ח המציאות.

אותו מבקר חושש מתדמית השחורים.
הקו קלוקס קלאן כך או כך שונאים שחורים. אז זה לא משנה. הסרט דווקא תורם לתדמית מאחר והוא מציג את השחורים כאנושיים. יש חלאות ויש התעללות. זוהי כנות ''שחורה'' במיטבה ומעבר לכך סרט מרגש ועצוב שמספר את הסיפור שכביכול לעולם לא יישמע.
ממתי עשו באמריקה סרט עם גיבורה שחורה ושמנה?
אותו מבקר הוא היסטרי ומחפש תשומת לב בכדי להראות שדעתו שונה. אין שום רומנטיזציה של הגטאות. להיפך. ישנו ניסיון להביא את הגטו לתודעה. עם זאת שמתי לב כיצד ישנה פוליטיקה קווירית מוגזמת כאשר האם מוצגת כמפלצת לא אנושית בצורה מוגזמת ולא נותנת שום פאן טוב.
כי הרי בכל רשע יש גם כמה דברים טובים שעושים אותו אנושי. וניראה שהוא התאמץ להראות את האם כרעה למרות שהיא כבר הייתה רע מספיק. לא צריך להגזים. יש משהו בדברי המבקר מאחר וזו לא האמת המוחלטת. מדובר בהשקפת עולם המספרת סיפור.
ויחד עם זאת, עדיין סרט שגורם לחשוב .

ראוי לציין שהרומן שהספר מבוסס עליו, פוש, יצא לאור בעברית לפני מספר שנים (בהוצאת סאגה). ספר מעולה שכדאי מאד לקרוא.

בשתי הפסקאת הראשנות המבקר המהולל חושף את כל תסריט הסרט.
תודה באמת.

ואני מסכים עם שניצר
אותן ביקורות שהופנו כלפי חנה אזולאי הספרי (''שחור'') יופו כלפי דניאלס

הקרדיטים. לא חושבת שצריך להסתכל עליו כמכליל לגבי כל אוכלוסיית השחורים בארה''ב. זה סיפור פרטי. נכון שאולי יש רבים כמוהו אבל הוא עדיין פרטי. הלוואי שסידובי תזכה באוסקר

בעיקר בערים השחורות - בולטימור, פיטסבורג, פילדלפיה ובדרום העירוני - בג'ורג'יה ואלבמה

הדברים דומים שזה מפחיד. רומנטיזציה או לא, המציאות חזקה מכל דמיון. הסיפורים האלה קיימים במלוא זוועתם גם היום, וזאת אני אומר מנסיון. תלך פעם לבית ספר ציבורי באזורים הקשים של הברונקס ותשתכשך במדמנה.

אם היה במאי בעל גוון עור בהיר , גם הייתם מזכירים את צבא העור שלו ?