קראתי את הכתבה במלואה בעיתון שיצא.ובמוצאי שבת הצטערתי מאוד שלא שמרתי אותה.
נהניתי מאוד מהפרשנות.

אין ספרות כזאת בארץ
פשוט אין
ספר חובה

יש מעט מאוד מקום בשיח הנ''ל על שירה ישראלית עכשווית. הרבה מאוד משוררים אינם מוצאים את מקומם בדיוק בגלל אותה חוסר חשיבות בישראל לשירה עכשווית. למשל יהודה וינר. כמעט לא מוכר. שוש בר יוחאי (שירה דתית נפלאה!) ועוד ואחרים - מדוע לא פותחים אשנב גם על שירה?

בימינו, מתרגמי ספרים טובים משפות לעז חשובים בדיוק ואף יותר מים הסביונים העונתי שפורח וכמש כאן בנוף הספרותי . לאחרונה קראתי שלושה ספרים טובים, אחד ''מותה של גיבורה אדומה'', אחר ''צדפות'', והשלישי ''עיזבון''- The will, וכולם כתובים טוב ומעניין. ותיאורי הביצה אינם מעניינים אותי.
באשר להתנתקות מדור העבר - דור העבר מסמל בין השאר גם את הסמאל שבנה את המדינה וגם את האשכנזיות, וגם את האליטות. ייתכן שזו אחת מהסיבות, כאשר היום, כאשר השמאל מתפוגג, האוכלוסיה ברובה אורבאנית ולא קיבוצית ולפחות מחציתה אינה אשכנזית אליטיסטית, והכסף שולט בכול, - אזי ניחוח הזבל וריח החציר נשמעים כבדותה על דרך ההמעטה.

כָּתַבְנוּ עַל שְׂדוֹת הַחִטָּה
עַל נַעַר אוֹחֵז בְּמַחֲרֵשָׁה
עַל יַלְדָּה בְּשִׂמְלָה כְּחֻלָה
צַמָּה עֲבֻתָּה עַל כְּתֵפָהּ
כָּתַבְנוּ עַל אַהֲבָה בַּשָּׂדוֹת
עַל נִיחוֹחַ רְגָבִים בַּלֵּילוֹת
עִלּוּסִים בֶּחָצִיר וְתִלְתָּן
קְרִיאַת הַיַּנְשׁוּף מֵרָחוֹק
אֲהָהּ אֲהָהּ וְהַיּוֹם
עַל גִּבּוֹר כָּתַבְנוּ, בְּאָדֹם
מְמוֹטָט עַל עַפְרוֹת שַׁדְמָתוֹ
אָבוּד לְהוֹרָיו וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ
כָּתַבְנוּ עַל אֶרֶץ גּוֹסֶסֶת
אֲדָמָה שְׁסוּעָה מְמֻלְכֶּדֶת,
עַל אוֹיֵב, וַאֲוִיר מִתְפּוֹרֵר
אֵימָה שִׁגּוּלִים וְכֶסֶף,
עַל רַחַשׁ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה
כִּי פָּרְחוּ כְּיוֹנָה לְבָנָה
עָלֶה זַיִת טָרָף אֵין בְּפִיהָ

עַל הַתְּהוֹם לַשָּׁוְא מְבַקֶּשֶׁת,
תַּחֲנוּנִים, מִדְרָךְ לְכַף רֶגֶל
וְאֵין...

'' כידוע, אויבו הגדול של הסקס הוא ההומור, אי אפשר לצחוק ולהגיע לאורגזמה בו זמנית, ובכלל אורגזמה היא מהרגעים היותר רציניים בחיינו.''
מה יהיה עם הנטיה הזאת להכללות מלכותיות (שלא לומר ממלכתיות )??
אני מכירה לפחות יצור אחד שהשפריץ ביסודיות תוך כדי פריצה בצחוק פרוע ( אגב תיאור ורבאלי של פנטזיה קצת אחרת היה מעורב בעניין ולא איזה דיגדוגון שמנמן ..)