רנינקה, אני פותחת במחאה משל עצמי, שתיקרא, תן, תן לאימא! הלאה הניצול. ואני חשבתי ודמיינתי שעם בוא האי-בוק אנחנו נזכה במשהו. קדחת! ומה שאמר לך אביך, מזכיר לי משהו שסיפר לנו ידידנו, י.א היקר מאקוודור, על איך עשקו אותו בהוצאת כנרת בזמנו. יענו, תמיד ידפקו אותך, השאלה היא אם אתה מקבל את זה. ואנחנו כנראה מקבלים...

מדובר בעסק משותף שהקימו ידיעות וסטימצקי. כן, אותה סטימצקי שיצאה למלחמה חורמה נגד צומת על כך ששניים מבעליה הם מו''לים. בעצם גם דוב אייכנוולד מידיעות דיבר בתקשורת בגנות החיבור הזה בין מו''ל גדול לבין רשת חנויות ענקית. זה ממש לא הפריע לידיעות ולסטימצקי - מו''ל ורשת - להתחבר לעסק משותף שישלוט על כל ענף הספרים האלקטרוניים בעברית.

יש לא מעט ענפים עסקיים שבהם מסבסדת הממשלה את היצרן או את נותן השרות.
אם הממשלה לא מוכנה להתערב בהגנה על הספרות העברית אז בבקשה, שתסבסד את הסופר!
הביטוי ''היצע וביקוש'' בישראל הוא זריית חול בעיניים.
ההון מרוכז בכל-כך מעט ידיים וההשתלטויות על השוק הן כל-כך אלימות, עד כי למעשה לא מתקיים בישראל הכלל ''היצע וביקוש''.

רן יגיל, אתה איש ספרות יקר ואהוב!

אני מבקש להציע כאן תחזית יותר רחוקת טווח:

הסופרים הגדולים באמת יוכלו יום אחד להתאחד בהפצה ישירה של ספרים דרך מתווך שאותו הם יעסיקו בעצמם. אפשר שגם סופרים יחידים יעשו זאת ועדיין זה ישתלם להם מאוד. הרף של התוכן יהיה קשה הרבה יותר ויצרוך כישורים נדירים יותר מהרף של השימוש בטכנולוגיה ואז לסופרים, שהשיגו את שמם בעזרתם הנדיבה של ההוצאות, תיפתח הדרך לדיאלוג ישיר וכדאי עם המוני הקוראים. לגבי הסופרים היותר אזוטריים, חייהם תמיד היו קשים, הרבה פעמים לא בצדק.

והנה כמה עצות לסופר מתחיל במאה העשרים ואחת:

א. אל תמכור אף פעם את הזכויות על שמך לכל החיים.
ב. עשה את שמך בהוצאה מוכרת, האמונה גם על הטכנולוגיות. שוב, אל תתחייב לסירוס עצמי עתידי.
ג. לאחר שעשית זאת, שכור את העורך האהוב עליך.
ד. שכור איש היי-טק, או קנה את האפליקציה החדשה לפרסום ספר בעצמך (60 דולר, נכון לאפריל 2018).
ה. פרסם את הספר.
ו. המשך לכתוב ותהנה.
ז. כתוב מאמר הגיגי על הפחד על מקומם ומעמדם של הסופרים בתחילת עידן הפוסט-גוטנברגי, ועל עורמת ההיסטוריה שכל פעם מפתיעה מחדש.

סוחרים ממולחים שהמטבעות מצלמלות להן באזניים וספר בשבילם הוא במקרה הטוב פיסת נדל''ן, במקרה הרע עגבניות בשוק מחנה יהודה עם כניסת השבת, מורידים לזנות את הספרים והספרות. סרסורים-אונסים של הסופרים.
פעם היינו צריכים לקנות חוברת פלייבוי כדי לראות זוג שדיים עסיסיים וערווה גזומה בצורת לב לתפארה. עכשיו יש אינטרנט.

ריאלי. מי שחייב לכתוב וזה בוער בעצמותיו- יכתוב בכל מחיר, ואולי עדיף כך.

שאתה כותב ''אנו הסופרים'' בלי היסוס.

ולענייננו, פספסת את הרעיון של הספר האלקטרוני, אה? זה כמו בלוג, אתה מפרסם ומי שרוצה לוקח, בטח שלא דרך מו''ל.
E-PUB וPDF שהם שני סוגי הקבצים המובילים לספרים ניתנים לקריאה בכל ספר אלקטרוני ולכן כל מה שנדרש זה לפרסם ספר שכתבת וניתן להוריד אותו ישירות מהבלוג\\אתר\\מחשב שלך.
אבל אני מבין למה אתה מודאג מהמו''לים. הרי רק העורך הופך את הכתיבה שלך לנסבלת.