באוקטובר יוצא בסין סרט אקשן שכולו סיפור מחדש של Fist of Fury של ברוס לי. הסיפור הזה סופר בכמה גירסאות ואפילו עובד לסדרת טלויזיה. בפברואר יצא עוד סרט על Begger su שהוא הנווד שהמציא את האגרוף השיכור של הקונג פו. זהו סרט קונג פו שצולם בחלקו בתלת מימד ובויים על ידי במאי אומנויות הלחימה, האומן Woo Ping-Yuen. כל אלה גורמים להוליווד להיראות קצת משעממת ומונוטונית.
הטענות על אי תאימות של הסרט לספר לא כל כך הגיוניות לדעתי. ברטון לקח שמות, תקופה ורעיון ויצר משהו חדש משל עצמו. משהו לא רע בכלל אפילו.
כפי שבזמנו באו בטענות לציירים שהעזו לבטא את עצמם בציור ולא רק לשמש כמצלמה כשרונית, כך גם במקרים כמו של ברטון ואחרים- סוג אחר של אמנות, ביטוי אישי, צבעים חדשים לפלטה. מה רע?