שיר יפה ביותר, שנקרא בחיוך, למן ''ובתוכה דרקון'' ועד סופו. (אגב, אולי השורה האחרונה מיותרת?). יפה גם ערבוב השפה השירית הגבוהה (''למלוא קומת דרקון'') לבין שפת היומיום ומעשי היומיום (רשיון, דיקט, סיגריה)... ואפילו בדיחה יש: נייר אורז. ואפילו הפירוש כלול בשיר (הדרקון הוא ''ערגה למרחב'', ליופי, למופלא ולנפלא), ועם זאת השיר פורש כנפיים וממריא גם מעבר לפירוש. מותק של שיר.

בצד כל הערגה הילדותית (לא אני) אל מקום אחר, השיר הוא גם מחווה ליצחק קצנלסון הי''ד, שהיה מורו לעברית של אבי, ד''ר אפרים לשם ז''ל, בגימנסיה ''תרבות'' בלודז'.

השיר מיוחד, וכמו כן פרשנותו. אבל הספר כולו מרתק... רובו ככולו על הקשר גיורא-תל אביב.