הספרות היא אומנות והרומן הוא ז'אנר בתוכה.הרומן בראשיתו עסק בעיקר בסיפורי אהבה.סופרים כמו שאר בני האדם,אינם עשויים מקשה אחת. היו סופרים שתמכו במשטרים אפלים.תאור דמות בספר אין משמעו קבלתה -הכלתה,לפעמים ההיפך הוא הנכון.היופי אצל האמנים וכוחה של האמנות איננה במגמה אחת ,הסאטירה למשל מגחכת את האדם והתנהגותו.אולי בעיני הסופר מקיואן זוהי הכלה.היו אפילו ספרים בהסטוריה ששימשו השראה להתנהגות בלתי רצויה:התאבדויות,ואפילו השראה לביצוע פשעים.
נכון,שישנם ספרים שהשפיעו באופן חיובי כמו ''אוהל הדוד תום''.דבר אחד ברור הרומן איננו דמוקרטי,הרומן הוא ז'אנר אומנותי ולא אגף של מדעי המדינה: והייתי מעוניינת להוסיף את אמרתו השנונה של וינסטון צ'רצי'ל חתן פרס נובל לספרות,מדינאי ואנגלי ביחס לדמוקרטיה:''דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו''.